ליקוטי מוהר"ן
וְיַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז׳:כ׳): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, נֶאֱמַר בּוֹ (בראשית ל״ב:ל״ב): וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, הַיְנוּ בְּחִינַת וְלָנוּ תִּהְיֶה צְדָקָה הַנַּ"ל, כִּי שֶׁמֶשׁ הִיא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה; הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב עַל־יְדֵי הָאֱמֶת הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַזְרִיחַ לְעַצְמוֹ כָּל הַצְּדָקוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, וְזֶה: וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ – לוֹ דַּיְקָא, בְּחִינַת וְלָנוּ תִּהְיֶה צְדָקָה כַּנַּ"ל:
אגרא דכלה
כי אלקי אבי וכו' (שמות יח ד). חסר תיבת אמ"ר. ובעלי הפשט אמרו דקאי על תיבת אמ"ר שבפסוק הראשון. ולא אדע מה יעשו ביעקב ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי כו' (בראשית לב לא), ואצל שני בני יוסף כי נשני אלקים (בראשית מא נא), כי הפרני אלקים וכו' (בראשית מא נב). אך הוא לדעתי במקום שהוא מן הצורך להזכיר שם שמים, לא נאמר תיבת אמ"ר, כי לא אמרו בפיהם הטעם בכדי שלא להזכיר שם שמים בחנם, אך טעמם היה כמוס עמהם, והכל רמזה התורה בחן מליצותיה:
קדושת לוי
ויקרא שם המקום כו' כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (בראשית לב, לא). כי הנה יש אדם שעובד את הבורא ברוך הוא בעבור שישפיע עליו כל הטובות כשיעבוד אותו ויש בחינה גדולה מזו שאדם עובד את הבורא ברוך הוא בגין דאיהו רב ושליט, ואין כוונתו כלל על קבלת הטובה והבחינה הזאת נקרא פנים בפנים, כי הוא עובד את הבורא ברוך הוא בגין דאיהו רב ושליט והבורא ברוך הוא כביכול פונה אליו פנים בפנים. והבחינה הא' נקרא פנים באחור, כי הבורא ברוך הוא פונה אליו פנים והוא כביכול עובד בכדי לקבל טובות מאתו. וזהו כי ראיתי אלהים פנים בפנים, זהו הבחינה הב'. וזהו הרמז ותנצל נפשי, לשון הפרשה, הרמז שלא עלה על לבו לעבוד בשביל הדבר הנוגע לעצמו, דהיינו בכדי לקבל טובות מאתו יתברך וזהו ותנצל נפשי, לשון הפרשה בדבר הנוגע לנפשו והבחינה הזאת הוא לשמה והבחינה הא' שלא לשמה: