אגרא דכלה
וירא הויה (בראשית לד ז). כי עד עתה לא היתה הנבואה במראה, ואמר לו הש"י אל הארץ אשר ארא"ך (בראשית יב א) במראה, וכן נתקיים וירא ד' וכו', כן הוא באלשיך:
אגרא דכלה
ובני יעקב באו וכו' כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה (בראשית לד ז). להבין על פי פשוטו התחיל בישראל וסיים ביעקב. גם מהו וכן לא יעשה. ונ"ל דהנה ידוע דיסוד הוא שורש הכל, ואם יארע איזה מקרה בשורש ירגישו כל הענפים. והנה יעקב ובניו בהם היו כלולים כל הנשמות מישראל, והם השורש לכולם וכולם ענפים מסתעפים מאתו, על כן על גוף המעשה לא התעצבו כל כך כיון שאנוסה היתה ואין אשמה בזה, אבל כיון שאירע דבר ערוה בזרע יעקב, ימשך הפסד בדבר לזרע ישראל שיתאוו לתאוה ח"ו. וז"ש כי נבלה עשה בישראל, ר"ל שעשה דבר נבלה לכל ישראל לשכב את בת יעקב, הואיל ששכב עם בת יעקב, וכן לא יעשה ר"ל בשביל זה גדלה חמתם על הדבר הזה, אף על פי דאונס רחמנא פטריה בכל מקום, ר"ל שלא יהיה עוד דבר נבלה כזה שתמשך הפסד לכל העדה בעבורה, כי לא יהיה עוד איש כללי ושורשי כיעקב אבינו, נ"ל: ויש לפרש עוד על פי פשוטו, להיות עדיין לא נקרא שמו ישראל, רק המלאך בישרו שהש"י יקרא שמו ישראל, ואמר לו הטעם כי שרית וכו' ועם אנשים ותוכל (בראשית לב כט), היינו שנתגבר ונשתרר על כל איש העומד לנגדו להרע לו, על כן נתעצבו האנשים באמרם כי נבלה עשה בשם ישראל המורה כי שרית וכו'. והנה שכם נתגבר ונשתרר ועשה המזימתה לשכב את בת יעקב, ושמא תאמר אין זה קפידא לשם ישראל, כי שם ישראל מורה השתררות על העומד להרוג ולעשות לו רעה, מה שאין כן בשכיבה עם בתו. לזה אמר "וכן "לא "יעשה, כיון שזה פועל מגונה כי לא יעשה כן, אם כן זה מקרי השתררות עליו ח"ו לעשות לו רעה, על כן קנאו בדבר, נ"ל: