Musar על בראשית 34:7

נחזור לענין, כי האדם העובד הוא בעצמו הקרבן כמו שכתוב (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם. ועוד יש בזה סוד, כי מזדמן שנקרב אפילו למטה האדם, דהיינו בסוד הגלגול אדם ובהמה תושיע ה'. על כן אפילו באכילת חולין בשר תאוה נצטווינו בשחיטה ובאזהרה גדולה בלי פגימה, כי אז היא נבילה ואז נעשית נבלה בישראל, כי מי יודע מה גלגול יש בה. ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה (פסחים עה, א), דהיינו שחיטה בלי פגימה. ואם הבהמה מתה מאיליה, אז נתפשט ונאחז בה כוח הטומאה. אבל כששוחטה בעודה בריאה ויש בבהמה ובחיה ובעוף טהור ניצוץ מהקדושה, אז צאת נפשה בטהרה:

בקריאת שם ישראל, הנה המלאך אמר לו שלעתיד בבית אל יהיה נקרא שמו ישראל ועדיין היה נקרא בשם יעקב. ומצינו שקראו ישראל קודם בית אל כמו שכתוב בפרשת שכם (בראשית לד, ז) כי נבלה עשה בישראל. וכן יקשה לפירוש רש"י ויקרא לו אל אלדי ישראל, שפירש רש"י, מי שהוא אל הוא לאלדים לי ששמי ישראל, ועדיין לא נקרא בשם ישראל. בשלמא לרז"ל שדרשו (מגילה יח, א) אלהי ישראל קרא ליעקב אל ניחא, כי כשנכתב זה הפסוק כבר היה נקרא בשם ישראל. ויש לתרץ זה דגם לפירוש רש"י לא קשיא, דשם ישראל דהזכיר הכא על (בראשית לג, יח) ויבא יעקב שלם, שלם בגופו כו' כי נרפא מצלעתו ושלם מעשו ולבן אשר על כן אמר לו המלאך ששמך ישראל כי שרית עם אלדים ואנשים, נתן יעקב הודיה להש"י זה הדבר שהייתי שר עם אלדים ואנשים אשר על כן קרא אותי המלאך ישראל, לא כחי ועוצם ידי עשה לי זה הדבר, רק אתה אל אלדי וממך היא. אבל כי נבלה עשה בישראל קשה: