צרור המור על התורה
אח"כ אמר כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. כי זה ג"כ מצד עצת יצר הרע המחטיא האדם. ומשיאו עצה להוציא שם רע על בתולת ישראל. כמו שהוא נקרא רע ובליעל. ורצה להוציא שם רע על בתולת ישראל סתם למעלה ולמטה. והיא כנסת ישראל שנקראת בתולת ישראל. ואמר ושם לה עלילות דברים. לפי שאמר ובא אליה ושנאה. ואיך אפשר זה שבא אליה ושנאה. כי הוא להפך כי מצד הביאה אוהב אותה. כאומרם אילת אהבים מה אילה רחמה צר וכו'. לכן אמר כי השנאה אינה אמיתית אלא ששם לה עלילות דברים. ורצה להוציא עליה שם רע שלא כדין. ולכן אמר אבי הנערה את בתי נתתי לאיש הזה וישנאה. והיה ראוי להפך כאומרו ע"כ יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. אבל הסבה השנאה לפי ששם לה עלילות דברים. ותואנה הוא מבקש מצד יצר הרע המחטיאו. וכשיתברר הדבר ראוי הוא למלקות בעור שור וחמור. שהוא רמז ליצר הרע. וענשו אותו מאה כסף. אחר שהוציא שם רע על בתולת ישראל. חתם ולו תהיה לאשה. אחר שנתן עיניו באשה אחרת. ולפי שאולי הסבה היתה שיתנו לו שקלי ממון. לזה אמר וענשו אותו מאה כסף. ואם אמת היה הדבר ולא רצה להוציא עליה שם רע. וסקלוה כל אנשי עירה. אחר שעשתה נבלה בישראל. והוא עם קדוש פרוש מן העבירה ומן הערוה. וזה רמז על מה שאמר בענין שכם כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה לדורות. ואמר ובערת הרע מקרבך. להורות שאם נמצא הבועל שראוי להמיתו גם כן:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר מה הרהר נתירא מן היסורין א"ל הקב"ה אין אתה צריך כבר נולד מי שיקבלם. את עוץ בכורו ר' שמעון בן לקיש משום בר קפרא אמר איוב בימי אברהם היה ר' אבא בר כהנא אמר בימי יעקב היה ודינה אשתו של איוב היתה שנאמר כדבר אחת הנבלות תדברי וכתיב כי נבלה עשה בישראל. ר' לוי אמר בימי שבטים היה דכתיב אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם זה ראובן ויהודה מה שכר נטלו. על כן להם לבדם נתנה הארץ. ר' יוסי בן חלפתא אמר בירידתן למצרים נולד ובעליתן מת. אתה מוצא עיקר שנותיו של איוב ר"י שנה וישראל היו במצרים ר"י שנה ובא שטן לקטרג וגירה אותו באיוב. משל לרועה שהיה עומד ומביט בצאנו בא זאב ונזדווג לו א"ל תנו לו תיש אחד שיתגרה בו. ר' חמא בר חנינא אמר משל למלך שהיה יושב בסעודה בא כלב אחד ונזדווג לו אמר תנו לו אבר אחד שיגרה בו כך בא שטן לקטרג וגירה אותו באיוב הוא דאמר איוב יסגירני אל אל עויל זה שטן ועל ידי רשעים ירטני אלו חבריו. רבי יוסי בר' יהודה אמר בימי שפוט השופטים היה הדא הוא דכתיב הן אתם כלכם חזיתם. חזיתם מעשי ומעשי דורי. מעשי מצוות ומעשים טובים ומעשי דורי שהן מבקשים ליתן שכר לזונות מן הגרנות הדא הוא דכתיב אהבת אתנן על כל גרנות. רבי שמואל בר נחמן אמר בימי כשדים היה שנאמר כשדים שמו שלשה ראשים. רבי נתן אמר בימי מלכות שבא היה שנאמר ותפול שבא ותקחם. רבי יהושע בן קרחה אמר בימי אחשורוש היה שנאמר יבקשו למלך נערות בתולות וגו' וכתיב ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב. ר' שמעון בן לקיש אמר איוב לא היה ולא עתיד להיות. מחלפא שטתיה דריש לקיש תמן אמר ריש לקיש בשם בר קפרא איוב בימי אברהם היה והכא אמר לא היה ולא עתיד להיות אלא תברא הוא היה ויסורין לא היו שנכתבו עליו ולמה נכתבו עליו אלא לאמר שאם היו באים עליו היה יכול לעמוד בהן. רבי יוחנן אמר מעולי גולה היה וישראל היה. ולומדין ממנו הלכות אבלים ויקם איוב ויקרע את מעילו מכאן שצריך אדם לקרוע מעומד. רבי חנינא אמר גוי היה דתני רבי חייא צדיק אחד היה לי באומות העולם בעולמי ונתתי לו שכרו ופטרתיו ואיזה זה איוב. ובתואל ילד את רבקה (כתוב בפרשת אשה כי תזריע). ואת קמואל אבי ארם הוא לבן הוא קמואל ולמה נקרא שמו קמואל שקם על אומתו של אל. ופילגשו ושמה ראומה כולו לשון מרדות הן טבח טבחון גחם גחמון תחש תחשון מעכה מעכון:ן פרשת חיי שרה:
ילקוט שמעוני על התורה
ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו מה הן נוהגים בנו כבני אדם של הפקר ומי גרם ותצא דינה בת לאה. החוח אשר בלבנון זה חמור אבי שכם. שלח אל הארז אשר בלבנון זה יעקב. תנה את בתך לבני שכם בני חשקה נפשו בבתכם. ותעבור חית השדה וגו' ותרמוס ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב מי גרם ותצא דינה בת לאה. ר' ברכיה בשם רבי לוי לאחד שיש בידו ליטרא של בשר וכיון שגלה אותה ירד העוף עליו וחטפה ממנו כך ותצא דינה בת לאה וירא אותה שכם בן חמור. וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה. והחריש יעקב עד בואם הדא הוא דכתיב ואיש תבונות יחריש. ובני יעקב באו מן השדה (כתוב ברמז ל"ז). כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה אפילו אומות העולם שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן הערוה. שכם בני חשקה נפשו אמר ר' שמעון בן לקיש בשלשה לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה. בדביקה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם. בחשיקה שנאמר חשק ה' בכם. בחפיצה כי תהיו אתם ארץ חפץ. ואנו למדים מפרשתו של אותו רשע. בדביקה ותדבק נפשו בדינה בת יעקב. בחשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם. בחפיצה כי חפץ בבת יעקב. ר' אבא בן אלישע מוסיף עוד תרין באהבה ובדבור. באהבה אהבתי אתכם אמר ה'. בדבור דברו על לב ירושלים. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע. באהבה ויאהב את הנערה. בדבור על לב וידבר על לב הנערה דברים שהן מנחמים את הלב. אמר לה אביך בשביל שדה אחת ראי כמה ממון הוציא אני שיש לי ליתן לך כמה נטעים כמה שדות בית זרע על אחת כמה וכמה. והתחתנו אותנו אמר רבי אלעזר לעולם אין ישראל נותן אצבעו לתוך פיו של כותי וכו'. והתחתנו אותנו לא תתחתן בם. הרבו עלי מאד מהר ומתן מוהר פורנון. ומתן פרא פורנון. ויענו בני יעקב את שכם מה את סבור רמיית דברים יש כאן. ורוח הקודש משיבה אשר טמא את דינה אחתום. מקניהם וקנינם ול בהמתם הלוא לנו הם סברין למחפת ואיתחפתון. וישמעו אל חמור ואל שכם בנו הוה חד מנהון טעון מובלתיה והוה אמר שכם נסיב ומגבאי גזר. כאשר ינוס איש מפני הארי זה לבן שרדף אחריו לחטוף את נפשו. ופגעו הדוב זה עשו שעמד על הדרך כדוב שכול. ובא (אל) הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים. מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים ויצאה חוצה לראות בבנות הארץ ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת. ואמרו בני יעקב להרגה אמרו יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב מה עשה יעקב כתב על ציץ של זהב שם הקודש ותלה על צוארה ושלחה. והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה אותה כבת ולקחה יוסף לאשה: