מראה יחזקאל על התורה
הנה כי כן אם היינו מחזקים במדה זו להשליך אחרי גיוונו כל צרכינו רק לעסוק בצרכי שמים בודאי זה וזה תעלה בידינו, אמנם מדה זו לא יתכן באדם רק במי שמשים את עצמו כאין וטפל ואיננו משגיח על עצמו כלל ואז נעשה מרכבה לשכינה כי אין השכינה שורה רק על דבר שבטל אליו, וזהו שנאמר (בראשית לה א) עלה בית אל ושב שם, פי' בתחילה תעלה למדריגה שתהיה אתה בית אל ומרכבה לשכינה ואח"כ תעשה תשובה, וכמו שביארתי בפ' נח שזהו נקרא בעל תשובה באמת, וזה"ש ויעתק משם ההרה כשעלה למדריגה יותר גבוה, מקדם לבית אל, מתחלה ביטל את עצמו במציאות להיות מרכבה לשכינה ואח"כ ויט אהל"ה היינו אוהל ה' דהיינו תשובה שנקראת ה', ופירש עוד ע"י מה בא לבחינה זו שנעשה מרכבה ואמר בית אל מים והעי מקדם, כי עי נקרא שפלות כמ"ש שמו את ירושלים לעיים, שמתחלה הכיר שפלותו וחסרונו וכמ"ש עקביא בן מהללאל הסתכל בג' דברים דע מאין באת כו' והוסיף עליו בן עזאי ואתה הולך למקום חושך ואפילה, ועיין באלשיך הקדוש פ' בהר.
מראה יחזקאל על התורה
וזה"ש בתחלה כל תשא עון להתחרט על כל העבר ואח"כ וקח טוב יקבל ממנו דורון תפלה ומעש"ט ותעניתים ולא בהיפך כמנהג העולם שסוברין שבתעניתם ואמירת תהלים וסליחות הרבה וכדומה עושים דברים גדולים ומכבדים להשי"ת בדורונות ואינם יודעים שכל זמן שנשארים בחטא הם מרוחקים מהשי"ת כנ"ל, וזהו ונשלמה פרים שפתינו כמו אצל הקרבנות שמביאין קרבן חטאת מקודם ומתוודין עליו ואח"כ עולה, ועוד דעינינו רואות במלכותא דארעא כשרוצין להקביל פנים לאיזה מלך צריכין מקודם לפנות הבית מכל טינוף ולכלוך ואח"כ להכין דורונות ומיני בשמים ולהלביש בגדים נאים שאם יבוא המלך וימצא הבית מטונף יסור משם ואינו פונה כלל להדורונות ושאר דברים, וזה"ש (בראשית לה א) עלה בית אל מתחלה להכין בית ומקום פנוי ומיופה בלי שום שיקוץ ולכלוך, ואח"כ שב שם תעסוק בתשובה ומעש"ט ואז עשה שם מזבח שיתקבלו הקרבנות ותפלות והתעניתים שהם במקום קרבנות.
אגרא דכלה
תרגום יונתן בפסוק (בראשית לז א) וישב יעקב. ויתיב יעקב בשלוותא וכו'. הוא דברי רז"ל גם כן במדרש (ב"ר פפ"ד ג'). אבל היכן שמע לה מהפסוק, ומאי קשה לו. אבל הוקשה לו למה נאמר כלל הפסוק הזה. אבל ידוע "שלום דרגא דדכורא, "שלוה נוק' ונקראת השכינה "שלוה. וידוע מ"ש בזהר (ח"א קנ"ח ע"ב) דשכינתא נטלא ביתא. וידוע (זוהר ח"ג צ"ז ע"ב) מילין דדכורא בעמידה, ומילין דאתתא בישיבה סוד [תפילין של יד] מיושב, באשה קראה מושב (פסחים ג' ע"א), לכן אמר הש"י ליעקב עלה בית אל ושב שם דייקא (בראשית לה א). והנה קאמרה התורה וישב יעקב, תירגם בשלוה שהיתה אצלו מדת השלוה שכינה הקדושה, על כן ישב כי מילין דאתתא בישיבה, והבן. ובזה ידוקדק בארץ מגורי אביו היינו יצחק, כי שמאלא איתער בקדמיתא, סוד שמאלו תחת לראשי וכו' (שיר השירים ב ו), והמ"י: