אגרא דכלה
ויראו אתו מרחוק ובטר"ם וכו' (בראשית לז יח), מתרגם "עד "לא "קריב וכו'. ולפי משמעות המקרא הוה ליה לתרגם וע"ד, וכן הוא בתרגום יונתן, ואפשר טעות סופר הוא. ואם הוא בכוונה י"ל דסבירא ליה דהוא"ו ובטרם, היא תוספת והוא פירוש על מרחוק, לא רחוק יותר מדאי, רק בטרם יקרב אליהם, וידובר אי"ה:
ישמח משה
ויראו אותו מרחוק וגו' ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית לז יח), ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא (בראשית לז יט), ועתה לכו ונהרגהו (בראשית לז כ). הנה הדקדוקים רבו. ונראה לפרש הכתובים ולהתנצל בעד שבטי יה, וגם בעד יוסף הצדיק, כי כבר כתבתי שיוסף לפי דעתו בצדקו והם בדעתם בצדקתם, כי היו מחולקים בדין אם יצאו מכלל בני נח או לא וכמ"ש לעיל, ולפי דעתם הוציא יוסף דבה בחנם, ולכך התירו לשנוא אותו, כדין הרואה בחבירו שעבר עבירת לאו, ובפרט אם שינה ושילש בה. והנה אמרו רז"ל במסכת ברכות (דף נ"ה ע"ב) לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע, דתניא כל שנותיו של דוד וכו', ומקשה הא כתיב (תהלים צא י) לא תאונה אליך רעה וכו', ומשני דחזא ליה אחרא, עד כאן. ונמצא לפי זה לאדם טוב אין מראין לו לא חלום טוב ולא חלום רע, רק דחזא ולא ידע מה חזא כדמסיק שם הש"ס, רק אחרים חזו ליה חלום רע ולא טוב, ואדם רע הוא הרואה חלום טוב לעצמו וחלום רע לאחרים, כמבואר שם דהאי אחר הוא רע. והנה כתב שם זקני הגאון מהרש"א דלא קשה מחלומו של יוסף שראה חלום טוב לעצמו, דזה הכלל אינו רק בחלום שעל ידי שד שאינו מתקיים, רק הוא כדי לשמחו ולטרדו, או להעציבו לעוררו יותר ויותר לעבודתו ית"ש, אבל חלום שעל ידי מלאך שהוא אמת אינו בזה הכלל, עד כאן דבריו וש"י. והנה חלום שעל ידי מלאך, אינו מצוי רק בצדיק או לצורך הצדיק, וזה מבואר בכמה מקומות. והנה לפי זה הלא חלומו של יוסף היה טוב לעצמו ורע לאחיו, ונמצא לא ימלט אחת משתי פנים, או שהיה על ידי מלאך, או שהיה על ידי שד והוא רע גמור ח"ו, שרואה טוב לעצמו ורע לאחרים, ואם כן לולי הדבה היו מחזיקין אותו לצדיק לומר שהוא ראוי לחלום שעל ידי מלאך, אבל על ידי הדבה לא החזיקו אותו לצדיק, ונמצא החלום ודאי איננו על ידי מלאך, ואם כן מוכח שהוא רע גמור ח"ו, לכך (בראשית לז ח) ויוסיפו עוד שנוא אותו כדין רשע ח"ו, והיינו על חלומותיו ועל דבריו על ידי שתיהן, והבן. וזה שאמרו לו המלוך תמלוך עלינו, ר"ל אף שהחלום מורה על מלוכה, מכל מקום אם היה הרואה צדיק והיה ודאי על ידי מלאך כנ"ל, היה החלום מתקיים, אבל התמלוך עלינו, ר"ל אתה שאינך צדיק מדמה למלוך עלינו על ידי חלום זה, אתמהא, והבן זה כי הוא נכון בס"ד.
ישמח משה
ברש"י ויתנכלו (בראשית לז יח), נתמלאו נכלים וערמימיות, אותו כמו אתו עמו, כלומר אליו. וכבר כמה דיו נשתפכו לפרש דברי רש"י הנ"ל. וגם אני אענה חלקי דכיון לדברים עמוקים, ומקודם נפרש הפסוק דתיבת אותו הוא מיותר, דהיה די באמרו ויתנכלו להמיתו ולא דבר ריק הוא. אבל הענין הוא, דלכל יש מסית מלאך הידוע הנברא לכך, רק אין מניחין אותו מן השמים להתגבר על האדם בכל כחו, כי מי יוכל לעמוד נגדו, כי בודאי אין כח האדם כמו כח המלאך, רק כפי כח שיש לאדם ללחום עמו, ככה יש לו רשות להתגבר עליו להסיתו, והאדם יש לו בחירה או ללחום עמו או למשוך אחריו, והיינו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, דלכאורה אינו מובן דמהיכי תיתי. ולפי מ"ש אתי שפיר, דכל מה שכחו יותר גדול לעמוד בקשרי המלחמה, יש לו רשות יותר, וזה נכון ואמת בס"ד. ואף כי הוא ברשעו רוצה להתגבר בכל כחו ואונו עד שלא יהיה באפשרי בשום אופן לעמוד נגדו, אבל אין מניחין אותו יותר מכנגד יכלתו של אדם, והיינו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"ב) צופה רשע לצדיק וגו' (תהלים לז לב), ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו'. והנה לפעמים לאיזה סבה בהדי כבשא דרחמנא, נותנין לו רשות להתגבר בכל כחו יותר מכדי יכלתו של אדם, ואז בודאי האדם מנוצח, אבל הוא כאנוס שאינו בבחירתו שלא יקרא חוטא בבחירה, רק אם יש לו כח לעמוד נגדו ואינו עומד. וגם הוא לפליטה גדולה, כי בודאי לא יעזוב את חסידיו למגנא, ומעין זה מעשה יהודה ותמר, והמסית אינו מבין זה, ושש ושמח שפעל דבר גדול להחטיא צדיק גדול, ולא ידע כי בנפשו הוא שעל ידי זה יתגבר הקדושה ויתמעט כח הסט"א, כמו ביהודה ותמר שנשתל ממנו מלכות בית דוד. והיינו שאמרו רז"ל (ב"ר פ"ה ח') רמז הקב"ה למלאך הממונה וכו', וכמו שכתבתי להלן ברמז הגדי. ולדעתי זהו מה שאמרו (תנחומא וירא סי' כ"ב) דנעשה נהר גדול לפני אברהם כשהלך לשחוט את בנו, וכשבא עד צוארו במים אמר הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים סט ב), ר"ל שהתגבר בכל כחו אליו לבטלו מן המצוה, ואברהם עמד נגדו בקשר המלחמה ונלחם עמו בכל כחו עד הגיע לגבול כלות הכח, התחיל לצעוק אל ה' שיעזרהו, ועזרו הש"י כנ"ל, ומעין זה מה שאמרו (ע"ז דף ד' ע"ב) לא היה דוד ראוי לאותה מעשה וכו'. וכן היה בכאן, דאין זה מטבע השכל ששבטי ישורין יהרגו או ימכרו נפש ומה גם אחיהם, ולצער כל כך אביהם הצדיק על נקלה בשביל משקל שני סלעים מלת (עיין שבת י' ע"ב), אבל היה כעין זה שחייבה חכמתו ית"ש שלא גער בשטן להשלים עצה עמוקה (סוטה י"א ע"א). ועוד טעם כמוס כמו שאבאר להלן (בד"ה בילקוט) במדרש כשנמכר יוסף היה יעקב בוכה וכו', עיין שם. ואם כן לא חטאו מבחירתם ואנוסים היו, ובאמת היה זה לרעתו, וכל הערמה שב עליו עמלו בראשו, כי על ידי זה לקטו כל ניצוצי קדושה מערות הארץ מקור הטומאה וילקט יוסף וגו' (בראשית מז יד), וגם ערב רב עלה אתם (שמות יב לח) כנודע, ונתקדש שמו הגדול בצאתם, וכן טעם הכמוס שאבאר, היה גם כן לטובת יעקב שעל ידי זה נתוסף לו י"ז שנים, וזה הוא רעת עצמו שהוא שרו של עשו וכשזה קם זה נופל. והיינו דאמר הקרא ויתנכלו, נתמלאו נכלים וערמימיות, אותו בלא וא"ו שהוא כמו אתו דפירושו עמו, דיש אם למסורת, דר"ל דאין זה בבחירתם שיערימו להרוג נפש וכל שכן אחיהם, רק דזה היה אתו, דהיינו עם הידוע המסית הגדול בכחו שהוא יותר מכדי יכלתם המתייחס לו ולא להם, ונאמר אותו ולא אתו, דיש אם למקרא גם כן שהוא כמו אליו, לומר דהערמה היה אליו דשב עמלו בראשו כמ"ש. וזה הוא דברי רש"י ויתנכלו, נתמלאו נכלים וערמימיות, אותו קשה דהוא מיותר, לכך כתב רש"י כמו אתו דיש אם למסורת, וכדי שלא נטעה בין אותו לאתו, ביאר טפי ואמר עמו, ור"ל כמ"ש, ושמא תאמר אם כן יהיה הקריאה אתו, לכך כתב כלומר אליו, ר"ל דיש אם למקרא גם כן, דאליו היו הנכלים והערמימיות, כנ"ל נכון. והיינו דכתב רש"י נתמלאו נכלים כדבר מלא שאין בו ריקות ואין מקום לנטות, וגם שנתמלאו מזה, אם כן לא היה בהם חלק הסותר כלל והבן, כל זה נ"ל ברור.