Chasidut על בראשית 37:27

ויאמר יהודה מה בצע וגו' (בראשית לז כו). בילקוט הראובני בשעה שבא יוסף אל אחיו, בקשו להרגו שנאמר (בראשית לז כ) לכו ונהרגהו, עמד יהודה והציל אותו שנאמר מה בצע וגו', ואלו אמר נחזירהו היו שומעין לו, ולפי שהתחיל במצוה ולא גמרה, מתה אשתו ובניו. והנה זה תמוה דלקתה מדת הדין ח"ו, הלא שאר השבטים רצו להמית אותו, ובשביל שאמר מה בצע והצילו ממיתה אלא שלא גמר הצלתו, מגרע גרע מהם. ויראה על פי מ"ש המזרחי בפסוק (בראשית לז כב) למען הציל אותו מידם, דראובן ושאר השבטים לא ידעו שיש בבור נחשים ועקרבים, דאם לא כן לא היו מוכרין אותו אחרי שנעשה לו נס כזה, והוא נכון ומוכרח. והנה לפי זה קשה דודאי יוסף ידע את כל אשר נעשה עמו מהצלת נחשים ועקרבים, ואם כן היה יכול להציל עצמו באמירתו זאת לאחיו ויבינו שהוא צדיק גמור ולא יעשו עמו רעה, דבודאי גם יוסף הבין זאת דאלו היו אחיו יודעים מזה לא היו מוכרין אותו. והנ"ל בזה על פי מה דאיתא בגמרא (נדרים דף פ"ב ע"א) גבי ר' טרפון שאמר אוי לו לטרפון שזה הרגו, והצטער כל ימיו על זה שהשתמש בכתרה של תורה. וזה היה הטעם של יוסף שלא רצה להשתמש במעשיו, וכעין שהביא בחובת הלבבות בחכם שאמר לא באתי לקנות במעשי אלא במעות, והבן. אך המבואר שם בגמרא ובתוספות (ד"ה) ובפירוש המשנה להרמב"ם במסכת אבות בפרק בן זומא, דנצטער ר' טרפון משום שהיה יכול לפדות עצמו בממון, הא בלאו הכי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש (יומא פ"ב ע"א). ולפי זה אלולי שאמר יהודה מה בצע, וחזרו אחיו מהריגתו רק למכרו, היה ניצול יוסף מכל וכל, שאז היה יוסף רואה שאחיו מבקשין להרגו, בודאי היה מודיע להם מהנס דהיה פקוח נפש בדבר, וממילא דהיה ניצול מכל וכל. אך על ידי שאמר יהודה מה בצע ולא בקשו להרגו, ראה שאין פקוח נפש בדבר ולא רצה להגיד להם להציל עצמו מהמכירה, והבן. ואם כן אמירת יהודה הרע לו מאלו לא היה אומר כלל, כיון שנתגלגל המכירה על ידי זה, ולולי דבריו היה ניצול לגמרי, ואף שמחשבתו היה לטוב באמירתו מה בצע, מכל מקום הא בהמכירה לא היה שוגג, שהלא גם בפיו מילא לאמר (בראשית לז כז) לכו ונמכרנו וגו', לכך הצטרף גם מה שגרם בלי כונה לזה, לכך נענש יותר מאחיו שהוא היה היותר גורם להמכירה, ואלולי הוא היה ניצול לגמרי, והבן.

לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו כי אחינו בשרינו הוא (בראשית לז כז). י"ל על פי המבואר ברמב"ם פ"ט מהלכות גניבה (ה"ב) בגונב נפש, דאינו חייב מיתה אלא אם כן השתמש בו קודם שמכרו. והיינו דאמר לכו ונמכרנו וגו' וידינו אל תהי בו להשתמש בו, כדי שלא נתחייב. או יאמר על פי המבואר שם (רמב"ם הלכות גניבה פ"ט ה"ה) דעל אחיו הקטן אינו חייב, משום שמצוי בידך. וזה אמרו לכו ונמכרנו וגו' וידינו אל תהי בו להריגה כפשוטו, ושמא תאמר מאי נפקא מינה הלא על זה יש חיוב מיתה כמו על זה, וכדכתיב (שמות כא טז) וגונב נפש ומכרו וגו', לזה אמר כי אחינו הוא, ואם כן אין בו חיוב מיתה כנ"ל.

ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וכו' (בראשית לז כו). לכאורה הדבר קשה מאוד וכי סלקא דעתך שכוונתם היה להרויח ממון, שבודאי אין לחשוד שבטי ישורון בזה. ולפי דברי יהודה נראה שאמר הלא כשנהרוג אותו לא נרויח ממון, לכו ונמכרנו (בראשית לז כז) ויהיה לנו על כל פנים ממון. והנראה דהנה אמרו רז"ל (ב"ר פע"ו ב') ביעקב ויירא ויצר (בראשית לב ח), ויירא שלא יהרג, ויצר לו שלא יהרוג הוא את אחרים. וקשה ומהו היא הצער כשיהרוג אחרים, ודינא קעביד כי הבא להורגך וכו' וניתן להצילו בנפשו (ברכות נ"ח ע"א). אך הוא דהנה ידוע דעל ידי חטא אדם הראשון נתהווה הזוהמא ונתערבו "טוב "ורע, וכאשר בא אברהם הבירור הראשון, היה עדיין בתוכו זוהמא ויצא ממנו ישמעאל, וביצחק היו עדיין איזה סיגים ויצא ממנו עשו, ויעקב כבר לא היה בו פסולת והיתה מטתו שלימה. והנה החילוק הוא בין אותם הסיגים שיצאו מקודם ביאת אברהם לעולם, ובין אותם הסיגים שיצאו מהאבות הוא, דאותם הסיגים שיצאו מהאבות, להיות שיצאו אף על פי כן מהקדושה, מוכרחים על כל פנים להתגלגל בגלגולים וסיבות משונים, עד שיעמדו על עמדם להתהוות מהם ציור בקדושה. והנה ישמעאל כבר אמרו רז"ל (ב"ב ט"ז ע"ב) שעשה תשובה ונכנס בקדושה, ועשו גם כן היה מצפה יעקב אבינו להיות שיצא מיצחק אביו, היה מצפה שיעשה תשובה ויכנס בקדושה, על כן היה מצער את עצמו שמא יצטרך להרוג אותו, וזה איננו שוה לו כי רצה שיתכלל בקדושה בחיים חיותו, ולא הועיל בזה לגודל רשעות עשו, עד שאף על פי כן הרגוהו בניו ביומא דהילולא דיעקב (סוטה י"ג ע"א), והוצרך להתגלגל באנטונינוס בן אסוירוס, וז"ש המגלה עמוקות בר"ת פסוק (בראשית לג יד) עד אשר אב"א, "אנטונינוס "בן "אסוירוס, דהיינו כשראהו ברשעתו וזה ידע דלא סגי בלאו הכי, רק שיצטרך לבא הבירור אל הקדושה, והנה כבר כתבנו שהשבטים חשבו בראותם שיוסף מביא דבתם רעה, שהוא גם כן בבחינה כזו שעדיין לא נפסקה הזוהמא גם מיעקב. וז"ש יהודא מה בצע וכו', ר"ל מה ריוח יגיע לנו אם נהרגנו, הלא לא יגיע שום ריוח אל הקדושה, ועל כל פנים בהכרח הוא הדבר שיצא מקדושת אבינו יעקב, הגם שהוא מהזוהמא שיתכלל בקדושה, ואם יהיה לנו ריוח שיתוסף בקדושה בירור הזוהמא, מה שאין כן אם נהרגהו והוא עדיין לא עשה תשובה ולא ניתקן, מה בצע וכו' ר"ל מה נרויח בזה אל הקדושה, על כן נמכרנו לישמעאלים. וכבר כתבנו על פי רז"ל שישמעאל עשה תשובה, ועל כרחך הוא על ידי יסוריו בעבדות, וביותר שהיה ביד הישמעאלים המוכנים לכך, להיות שישמעאל אביהם עשה תשובה, גם הוא יעשה כמוהו ואז יהיה הרוחה בקדושה, נ"ל. ועל כן אמר כי נהרוג את אחינו, וכן מ"ש כי אחינו בשרנו הוא ומוכרח שיבא בקדושה. וז"ש וישמעו אחיו, ולא אמר ל"ו אחיו, דהיה מורה על אחיו של יהודא, אבל לפי מ"ש אין הכוונה כן, רק וישמעו אחיו של יוסף, דהיינו להיות שהיו אחיו של יוסף, חשבו למשפט צדק טענות יהודא שדיבר בצדקה, נ"ל: