אגרא דכלה
וישבו לאכל לחם (בראשית לז סה). תרגם אונקלוס ואסחרו למיכל לחמא. צריך להתבונן למה לא תירגם ויתיבו. וכן יש לתמוה על יונתן דתירגם וחזרו. והנה על פי פשוטו י"ל שניהם לדבר אחד נתכוונו, דקשה למה נאמר וישבו, היה לו לומר ויאכלו לחם וישאו וכו'. אך הוא לומר דישבו כדרך העולם סביב סביב, והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד, והנה אותן אשר ישבו פניהם לנגד השיירא היו להם לראות, מה שאין כן אותן אשר ישבו בהיפך, עם כל זה וישאו עיניהם ויראו כולם, מכל זה שפטו כי יד ד' עשתה זאת. אבל אחשבה עוד בכוונת אונקלוס, דהנה מדרך חז"ל לכנות פשר"ה בשם ביצוע, ולא נודע שורש הדבר. והנה יש להתבונן יהודה אמר אל אחיו מה בצע וכו' (בראשית לז כו), ומתרגמינן מה ממון נתהני לנא וכו'. ויש להתבונן לפי זה למה לא אמר מה נשכור וכו'. אבל הנרצה דמשום הכי אמר וישבו לאכל וכו', היינו בדרך קביעות סעודה בהסיבה, דקיימא לן (ברכות מ"ב ע"א) הסבו אחד מברך לכולם, והנה המברך בוודאי היה יהודה שהוא מלך עליהם, על כן תירגם ואסחרו היינו הסיבה, על כן אמר יהודה הבוצע מה בצע, הגם שכוונתו בפשוטו מה ממון נתהני, עם כל זה רמז גם לדבר אחר, היינו מה בצע וכו' מה שאנחנו בוצעין כעת הוה בוצע בירך וכו', וכיון שהפשרן הראשון הנמצא בתורה אמר מה בצע, על כן כינו לפשרה בשם ביצוע. והנה תמצא בגמרא (סנהדרין ו' ע"ב) הפסוק (תהלים י ג) בוצע ברך וכו', דרש רבי מאיר על יהודא, מה שאין כן רבי אליעזר לא דרש כן, דס"ל דאדרבא יהודא אמר זה לאחיו שבאם יהרגו את יוסף יהיו נקראים בוצע ברך וכו', ואין זה מברך אלא מנאץ. וכבר נודע דאונקלוס תרגום מפי ר"א ור"י רבותיו שעל כן תירגם כנ"ל אליבא דרבי אליעזר:
ישמח משה
ויאמר יהודה מה בצע וגו' (בראשית לז כו). בילקוט הראובני בשעה שבא יוסף אל אחיו, בקשו להרגו שנאמר (בראשית לז כ) לכו ונהרגהו, עמד יהודה והציל אותו שנאמר מה בצע וגו', ואלו אמר נחזירהו היו שומעין לו, ולפי שהתחיל במצוה ולא גמרה, מתה אשתו ובניו. והנה זה תמוה דלקתה מדת הדין ח"ו, הלא שאר השבטים רצו להמית אותו, ובשביל שאמר מה בצע והצילו ממיתה אלא שלא גמר הצלתו, מגרע גרע מהם. ויראה על פי מ"ש המזרחי בפסוק (בראשית לז כב) למען הציל אותו מידם, דראובן ושאר השבטים לא ידעו שיש בבור נחשים ועקרבים, דאם לא כן לא היו מוכרין אותו אחרי שנעשה לו נס כזה, והוא נכון ומוכרח. והנה לפי זה קשה דודאי יוסף ידע את כל אשר נעשה עמו מהצלת נחשים ועקרבים, ואם כן היה יכול להציל עצמו באמירתו זאת לאחיו ויבינו שהוא צדיק גמור ולא יעשו עמו רעה, דבודאי גם יוסף הבין זאת דאלו היו אחיו יודעים מזה לא היו מוכרין אותו. והנ"ל בזה על פי מה דאיתא בגמרא (נדרים דף פ"ב ע"א) גבי ר' טרפון שאמר אוי לו לטרפון שזה הרגו, והצטער כל ימיו על זה שהשתמש בכתרה של תורה. וזה היה הטעם של יוסף שלא רצה להשתמש במעשיו, וכעין שהביא בחובת הלבבות בחכם שאמר לא באתי לקנות במעשי אלא במעות, והבן. אך המבואר שם בגמרא ובתוספות (ד"ה) ובפירוש המשנה להרמב"ם במסכת אבות בפרק בן זומא, דנצטער ר' טרפון משום שהיה יכול לפדות עצמו בממון, הא בלאו הכי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש (יומא פ"ב ע"א). ולפי זה אלולי שאמר יהודה מה בצע, וחזרו אחיו מהריגתו רק למכרו, היה ניצול יוסף מכל וכל, שאז היה יוסף רואה שאחיו מבקשין להרגו, בודאי היה מודיע להם מהנס דהיה פקוח נפש בדבר, וממילא דהיה ניצול מכל וכל. אך על ידי שאמר יהודה מה בצע ולא בקשו להרגו, ראה שאין פקוח נפש בדבר ולא רצה להגיד להם להציל עצמו מהמכירה, והבן. ואם כן אמירת יהודה הרע לו מאלו לא היה אומר כלל, כיון שנתגלגל המכירה על ידי זה, ולולי דבריו היה ניצול לגמרי, ואף שמחשבתו היה לטוב באמירתו מה בצע, מכל מקום הא בהמכירה לא היה שוגג, שהלא גם בפיו מילא לאמר (בראשית לז כז) לכו ונמכרנו וגו', לכך הצטרף גם מה שגרם בלי כונה לזה, לכך נענש יותר מאחיו שהוא היה היותר גורם להמכירה, ואלולי הוא היה ניצול לגמרי, והבן.
ישמח משה
מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו (בראשית לז כו). ופירש רש"י (ד"ה וכסינו) ונעלים את מיתתו. ולכאורה אין לו מובן. והנ"ל על פי מ"ש במקום אחר דחשבו לעשות הכל בערמה שלא יהרגוהו בידים, והנה עצת שמעון ולוי היה מעיקרא שיהרגוהו כולם ביחד דקיימא לן (ב"ק י' ע"א) כולם פטורים, ואחר זה יעץ ראובן שלא יהרגוהו כלל בידים רק על ידי שיסה בו את הנחש, והוי רק גורם כמבואר בב"ק (דף כ"ג ע"ב) ובמסכת סנהדרין (דף ע"ו ע"ב). ואחר זה שראו שהנחשים לא הזיקוהו, חזרו לעצת שמעון כי המה בעלי בחירה ואין מידם מציל כמבואר בזוהר (ח"א קפ"ה ע"א). והנה רש"י פירש בב"ק (דף י' ע"ב [ד"ה פטורין]) בהא דהכהו עשרה בני אדם, דכולם פטורין לפי שאין ידוע על ידי מי נהרג, לכך אמר להם יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו, ר"ל בידים, הלא בזה לא נרויח רק וכסינו את דמו שלא יתוודע על ידי מי נשפך הדם ונהיו פטורים מדיני אדם, מה בכך סוף סוף קמיה שמיא גליא, לזה יעץ לכו ונמכרנו וגו'. והשתא מיושב מה שיש לדקדק עוד, הלא כבר הוטב בעיניהם עצת ראובן שאמר אל תשפכו דם. ומאמר יהודה למה. ולפי מ"ש מיושב שפיר כנ"ל.