Chasidut על בראשית 41:15

ויאמר פרעה וכו' ופותר אין אותו וכו' "עליך "לאמר וכו' (בראשית מא טו) , ויען יוסף וכו' לאמר בלעדי וכו' (בראשית מא טז), וידבר פרעה וכו' (בראשית מא יז). יש לדקדק בתחילה אמר ויאמ"ר, ואחר כך וידב"ר. ב', ופות"ר אין אות"ו, דנשמע דלא היה לו כלל פותר, ובאמת פותרין היו רק שלא ישרו בעיניו. ג', עליך לאמר, מהו הלאמר. ד', בלעדי אינו מובן לפי פשוטו. ה', לאמר בלעדי, מהו הלאמר. ונראה דהנה עשה בשקר ובערמה ויבא כמחניף ליוסף, ובא כאומר שבאמת אין צריך לו, כי אילו היה רוצה לקרא לפותרים היו פותרין אותו בטיב, רק היות ששמע שהוא נהנה מזה מה ששואלין אותו חלומות, ורודף אחר זה להיות לו לתפארת, על כן גם הוא עושה זה לטובתו, והיה לו פתחון פה לזה הענין, להיות שהוא בעצמו התחיל לשאול לשר המשקים והאופים שיספרו לו, כי בודאי סיפר לו הרשע כן הענין. וז"ש ויאמר דרך חבה בחשאי שמחבב ועושה לטובתו, "חלום "חלמתי "ופותר אין אותו, שאין לי במוכן תחת ידי עד שאשלח לאיזה פותר, ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום וכו', ר"ל שאתה אומר שתשמע חלום, שאתה בעצמך מבקש זה מן החולמים להיות לך לכבוד, על כן גם אני עושה עמך חטיבה ויען יוסף עניה בקול רם, שלא היה מתפחד ממנו בבטחונו באלקים שעל כרחך יצרך לו, לאמר בלעדי ר"ל יאמר בלעד"י, דהיינו יפתור לך איש אחר, אני אין לי חשק גדול לזה ואין לי תאוה לזה, אלקים יענה וכו' על ידי האיש הפותר האחר, וכשראה פרעה כן, אזי היטב חרה לו אבל היה במוכרח. וזהו וידבר לשון עז וקושי, אבל בעל כרחו התחיל לספר, ומשמיענו התורה איך הש"י מרים קרן הצדיקים בעל כרחם שלא ברצון הרשעים, בעל כרחם צריכין להודות כאשר הודה פרעה אחר כך הנמצא כזה וכו' (בראשית מא לח). והנה לבסוף בעל כרחו הודה, שאמר ואמר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), שיפתרו כמהראוי למלך כמוני ענין כולל:

שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אותו (בראשית מא טו). תרגום אונקלוס דאת שמע חלמא ומפשר יתיה. פירש בזה דהנה אמרו בזהר (ח"א קצ"ו ע"א) כי פרעה היה מחליף כמה עניינים, ויוסף הבין שאינו כן. והנה תתבונן בדבר אחד בענין חלומו הנה עומד על היאר (בראשית מא א), לא על שפת היאר (בראשית מא יז), הכוונה שהיה עומד ממש במקומו, כי על ידי היאר ניזון ארץ מצרים, ובשני הרעב היאר בטל ממלאכתו. והנה חלם לפרעה שהוא עומד במקום היאר לזון את הארץ, ואמר שיפקיד איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים (בראשית מא לג) וחמש את ארץ מצרים בשני השבע (בראשית מא לד), ודבר זה לא תהיה על ידי פרעה רק על ידי אותו האיש, כמו היאר שהוא עושה פעולה כוללת בהשקאה, והאיש צריך לחרוש ולזרוע, דאם לא כן לא יפעול היאר כלום. כן הוא בדבר הזה שפרעה יעשה פעולה כוללת במה שמפקיד איש נבון, ואותו האיש יעשה פרטיות. ועוד נרמז בדבר החלום עומד דוקא על היאר, ולא יושב או הולך. אבל הרמז הוא שכל עמידתו וקיומו הוא רק על היאר, יאר הוא בחינת בינה מבין דבר מתוך דבר, הנה מי שיהיה מבין דבר מתוך דבר לפתור לו חלומו, הוא יהיה הפקיד ועל ידי זה יהיה לפרעה קיום, ובאם לאו כל ארצו תהיה לטמיון. והנה פרעה לא רצה לומר זה ליוסף, וא"ל הנני עומד על שפת היאר, והקדים לו אני שמעתי עליך רק תשמע וכו', אינך פותר רק מה שתשמע, אבל אין לך להתבונן מה שלא תשמע ואינך במדריגה אחרת כדניאל. אבל יוסף הבין והנה פתר לו ואמר ועתה ירא פרעה וכו', דקשה וכי ליועץ המלך נתנוהו. אבל הבין דעל כרחך מדהראו חלום כזה לפרעה, על כרחך הוא כדי שיעשה לזה איזה פעולה, בודאי ראה שעמד על היאר, על כן זה שייך לפתרון ועתה ירא פרעה. וזה אשר פירשנו עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (תהלים פא ו), ניתוסף לו אות ה"ה מבינה להבין דבר מתוך דבר, על כן שפת לא ידעתי אשמע, על כן הבנתי תיבת שפ"ת אשר לא ידעתי, ממנו הבנתי שאינו כן והוא שפ"ת שקר. ועוד יש להרחיב הדברים בביאור ואין הזמן מסכים:

ויאמר פרעה אל יוסף וכו' ופות"ר אין אות"ו (בראשית מא טו). הנה לעיל (בראשית מא ח) ואין פות"ר אותם לפרעה פותר מלא, ובסיפור פרעה ליוסף פתר חסר. הנראה דהנה במעשה לעיל אמר פותר מלא, להורות שאפילו הפותרים המובהקים המלאים דעת בחכמת הפתרון לא מצאו ידיהם ורגליהם, ופרעה הרשע להיותו רוצה להקטין הענין בתחלה וכמ"ש לעיל, אמר ופת"ר אין אותו, רצ"ל שלא שאל רק את פי החסרים מדע בחכמת הפתרון, וכאשר ישלח להביא את הבקיאים בדבר בודאי יפתרו על נכון, רק להיות ששמע שכאן תיכף נמצא יוסף, לא רצה לטרוח לשלוח אחר המובהקים. וזה שתראה גם כן בסיום דבריו אמר ואמר אל החרטומים וכו' ואין מגיד לי (בראשית מא כד), והנה הכתוב קמצווח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיו, והוא העלים החכמים גם לא אמר כל החרטומים, גם אמר ואין מגיד לי ולא אמר ואין פותר לי. אך הוא דהנה החכמים לא יצטרכו לעשות שום פעולה, רק בשומעם הענין יבינו הרמז בחכמתם, מה שאין כן החרטומים יצטרכו לעשות איזה פעולות כשפניות, והנה היה הכל כוונתו להקטין, דלחכמים לא שאל רק להחרטומים, וגם לא לכל החרטומים רק למקצתם, וגם הם בודאי יפתרו לו, רק עדיין לא הגידו לו כי יצטרכו לילך לביתם לעשות המצאות הכישוף, ובין כך וכך כאשר שמע שמע יוסף ששלח אחריו, כך היה רוצה לסכל את יוסף ולהקטין הענין, והש"י סיכל עצתו והוכרח להודות הנמצא כזה איש וכו' (בראשית מא לו):