Chasidut על בראשית 41:16

ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלקים וכו' (בראשית מא טז). בלעדי ב' במסורה. דין. ואידך בישעיה (מה ו) כי אפס בלעד"י אני י"י. נ"ל לרמז דודאי יוסף כיון בשם הויה רק לפרעה, לא רצה להזכיר את השם הנכבד וגם שאסור לאומרו, על כן אמר השם אלקים וכיון בשם הויה. ויומתק הדבר כי הנה דרשו (ב"ר פפ"ט ג') על יוסף אשרי הגבר אשר שם י"י מבטחו ולא פנה אל רהבים וכו' (תהלים מ ה), היינו שיוסף חטא בזה על ששם מבטחו על שר משקים, על כן נשתהה עוד ב' שנים. והנה לכאורה מהו החטא, הלא מותר להלביש כל הענינים בטבע. אבל הוא הצדיק אשר שם הויה מבטחו, אין צריך להלביש כלל בטבע כי הטבע הוא על ידי הנהגת שם אלקים כנודע, ואם כן כיון שנענש יוסף על זה למה לא הזכיר שם הויה, הנה רמיזת המסורה שבאמת כיון אליו רק לפרעה לא הזכיר:

ונגד שלושה בחינות הללו הנזכרים אמר משה לפרעה שלושה פעמים למען תדע וגו', כי תחילה שאמר פרעה מי ה' וגו' שכפר לגמרי בבחינת ה' המהוה לומר כי הכל מתנהג אחרי הטבע לבד ועולם כמנהגו נוהג ולא ה' פעל כל זאת. וגם יוסף הצדיק להיותו יודע שפרעה כופר בשם ה' אמר לו (בראשית מ"א, ט"ז) אלהים יענה את שלום פרעה או (שם שם, כ"ה) את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה וגו' ולא הזכיר לו כלל שם ה' כי אינו מאמין בו, ואף אחר שראה אותות ומופתים במצרים במטה אשר נהפך לנחש ובמכת דם וצפרעים, כיון שגם חכמיו וחרטומי מצרים היו עושים כן לא רצה להאמין בה' בורא כל, ואדרבה בזה נתחזק לבו לומר מפני מה לא יעשה ה' דבר שלא יוכלו החרטומים לעשות כן אם לא שח"ו מקרה הוא ותבן מכניס לעפריים, ועל כן כאשר ביקש ממשה בדבר הסרת הצפרדעים שלא יכלו החרטומים להסירם אמר לו משה (שמות ח', ו') למען תדע כי אין כה' אלהינו, כלומר כי גם בחינת אלהינו שהוא הטבע המתנהגת תמיד גם שם יש בחינת ה' המהוה רק שנסתר בטבע העולם, והוא מוכרח להתנהג כך לפי מעשה בני ישראל בעבודתם כמאמר חז"ל (סוטה ח':) במדה שאדם מודד מודדין לו ופועל אדם ישלם לו. והן קודם המכות האלה הנה זה היה עת ראשונה מה שהתחילו ישראל להתחזק בעבודת ה' אלהי ישראל כי עד הנה אמרו חז"ל (שמות רבה ו', ה') בפסוק (שמות ו', ט') ולא שמעו אל משה מקצר רוח וגו' שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, ועתה הוא שהתחילו בעבודה על כן היו בבחינת מוחין דעיבור ראשון בקמצנות מופלגת עד שלא היו יכולים להיות המכות האלה כי אם בדרך הטבע ממש מה שיכולין כל החרטומים לעשות אבל כל זה מה' הוא וה' הוא אלהינו שכל הטבע מלא ברכת ה' ונסים ונפלאות כאמור. ואכן אחר המכות האלה שנתגדלו ישראל בבחינות יותר מעולים ובאו לבחינת היניקה שמתחיל התינוק לדבר ולהלך ונתגדל שכלם במקצת אז התחיל הקב"ה להתנהג במכות פרעה בהתגלות יותר שיהיה נראה לעין כל, אבל על כל פנים בהסתרת פנים שיוכל המתעקש והסומא לדמות בנפשו כי זה טבע העולם כנס מרדכי ואסתר הנזכר, כמו מכת הכנים שהודו החרטומים בפיהם אצבע אלהים הוא וכמו מכת הערוב שבכל המדינה היה הערוב ובארץ גשן לא היה כל עיקר, והנה זה בודאי נראה לעין כי נס מאת ה' היא, ואמנם עם כל זה התעקש פרעה לתלות בטבע לומר כי מה שהודו החרטומים בפיהם אפשר משה ואהרן הם יותר חכמים בדבר זה ויכולים מה שלא יוכלו חרטומי מצרים ולא האמין לחרטומיו במה שאמרו אצבע אלהים הוא כאשר כתבנו למעלה במקומו. וגם מה שהפלא ה' ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב, אמר כי זה לפעמים מקרה הוא שעל עיר אחת אמטיר ועל עיר אחת לא אמטיר וכמו כן יוכל להיות בשאר דברים.

ויאמר פרעה וכו' ופותר אין אותו וכו' "עליך "לאמר וכו' (בראשית מא טו) , ויען יוסף וכו' לאמר בלעדי וכו' (בראשית מא טז), וידבר פרעה וכו' (בראשית מא יז). יש לדקדק בתחילה אמר ויאמ"ר, ואחר כך וידב"ר. ב', ופות"ר אין אות"ו, דנשמע דלא היה לו כלל פותר, ובאמת פותרין היו רק שלא ישרו בעיניו. ג', עליך לאמר, מהו הלאמר. ד', בלעדי אינו מובן לפי פשוטו. ה', לאמר בלעדי, מהו הלאמר. ונראה דהנה עשה בשקר ובערמה ויבא כמחניף ליוסף, ובא כאומר שבאמת אין צריך לו, כי אילו היה רוצה לקרא לפותרים היו פותרין אותו בטיב, רק היות ששמע שהוא נהנה מזה מה ששואלין אותו חלומות, ורודף אחר זה להיות לו לתפארת, על כן גם הוא עושה זה לטובתו, והיה לו פתחון פה לזה הענין, להיות שהוא בעצמו התחיל לשאול לשר המשקים והאופים שיספרו לו, כי בודאי סיפר לו הרשע כן הענין. וז"ש ויאמר דרך חבה בחשאי שמחבב ועושה לטובתו, "חלום "חלמתי "ופותר אין אותו, שאין לי במוכן תחת ידי עד שאשלח לאיזה פותר, ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום וכו', ר"ל שאתה אומר שתשמע חלום, שאתה בעצמך מבקש זה מן החולמים להיות לך לכבוד, על כן גם אני עושה עמך חטיבה ויען יוסף עניה בקול רם, שלא היה מתפחד ממנו בבטחונו באלקים שעל כרחך יצרך לו, לאמר בלעדי ר"ל יאמר בלעד"י, דהיינו יפתור לך איש אחר, אני אין לי חשק גדול לזה ואין לי תאוה לזה, אלקים יענה וכו' על ידי האיש הפותר האחר, וכשראה פרעה כן, אזי היטב חרה לו אבל היה במוכרח. וזהו וידבר לשון עז וקושי, אבל בעל כרחו התחיל לספר, ומשמיענו התורה איך הש"י מרים קרן הצדיקים בעל כרחם שלא ברצון הרשעים, בעל כרחם צריכין להודות כאשר הודה פרעה אחר כך הנמצא כזה וכו' (בראשית מא לח). והנה לבסוף בעל כרחו הודה, שאמר ואמר אל החרטומים ואין מגיד לי (בראשית מא כד), שיפתרו כמהראוי למלך כמוני ענין כולל: