מאור עינים
והנה שבע פרות אחרות ג׳ כי היצר הרע בא להחטיאו בשבעה המדות לאהוב חמדת ממון ושארי תענוגים ולירא את העונש ולהתפאר בעצמו ולנצח את שונאו ולהודות את עצמו ויהא מקושר בכל דבר הנ״ל ולהשתרר הוא בעצמו ותבלענה הפרות גו׳ כי גם כל המצוות שאדם עושה הוא נותן כח בקליפה רחמנא ליצלן וזהו ותבלענה כי הקליפה בולע רצה לומר את התורה והמצוות. ולא נודע כי באו אל קרבנה וגו׳ ולכן בעשות האדם תשובה זדונות נעשין זכיות היינו שהזכיות שעשה מוציא אותם מתחת יד הקליפה. ויקץ פרעה והנה חלום כשמקיץ אדם משינת הזמן והנה חלום לשון הדר חלים כנ״ל ומהאי טעמא קורין פרשה הנ״ל בחנוכה כי התורה הוא עצה כמו שאמר הכתוב (משלי ח׳, י״ד) לי עצה שמייעצת לאדם איך לעבוד את השם ולשוב אליו נשמט לכן אסור להשתמש לאורה כי לא יהיה לאדם שום פנייה בלתי להשם לבדו לא בשביל עולם הזה גם לא בשביל עולם הבא:
אגרא דכלה
ותבלע"ן השיבלים (בראשית מא כד). ותבלע"ן חסר ה'. ובחלומו כתב מלא (בראשית מא ז), רק בספרו ליוסף נמסר חסר ה'. שבאמת אחר כך לא ראה הבליעה, רק שבלים בולעין והיה חסר בליעה, כי בבוא יוסף נפסק הרעב בזכותו (ב"ר פפ"ט ט'):
אגרא דכלה
אמר ר' הונא כתיב (בראשית מא ז) וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב (ב"ר פל"ד ז'). הקשו הפוסקים הרי נולדה יוכבד בין החומות (ב"ב קכ"ג ע"ב), ואיך שימש מטתו לוי חסידא בשנת הרעב (תענית י"א ע"א). והעולה מיישובם דעונה האמורה בתורה, דהיינו עונת ת"ח משבת לשבת או ליל טבילה, מותר. והנה לפי זה קשה מאוד, אם כן גם יוסף היה יכול להוליד גם אחר כך בשני רעבון. ונ"ל על פי מ"ש הרב בעל פרשת דרכים דיוסף עם אחיו היו מחולקים בדין מדיני תורה, להיות שהם היו בני נח ואף על פי כן שמרו כל התורה כולה מימות אברהם, והיו מחולקים אם יצאו מכלל בני נח לגמרי אפילו לקולא, השבטים סברי להו יצאו לגמרי אפילו לקולא, על כן היו אוכלים בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה, ודבר זה לבני נח אסור קודם מתן תורה. ויוסף אמר עליהן שאוכלין אבר מן החי, דסברי להו דלקולא לא יצאו מכלל בני נח, עיין באריכות בדברי הרב בדרשותיו. ואם כן לפי זה ניחא דיוסף לא שימש מטתו אפילו בליל טבילה וליל שבת, דדברים אלו הוא רק לישראל דנצטוו על השבתות ועל הטהרה, מה שאין כן השבטים לשיטתייהו אזלי דסברי להו דיצאו לגמרי מכלל בני נח, והבן נ"ל בדרך הפשט: