פענח רזא
ותבלענה השבלים, פי' רבינו בכור שור שהוא לשון כסוי כמו כבלע את הקודש כלומר שהיו מכסים את הראשונים שהרי אמרו לא חזי איניש דמעיילי פילא בקופא דמחטא שאין מראין לאדם אלא מה שאפשר להיות, ומה שהראהו הדבר בפרות שזה אוכל ומאכיל להורות על שובע ורזון, וא"ת למה לא צוה להרוג החרטומים כנבוכדנצר, וי"ל דהתם טעמא אחרינא הוה ע"פ המדרש שדורש מ"ש שם ואחרן לא איתי די יחוינה למלכא, ואהרן לא איתי, כלומר שאין עוד כהנים מגידים ע"פ אורים ותומים נמצאים פה, שזה הי' קנטור למלך על שהרג הכהנים, ואמר להם הלא אתם יעצתוני על כך וע"ז הרגם, מהר"ר אהרן:
רמב"ן
וטעם ויקץ פרעה וגו' הנה חלום שלם לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״א:ז׳) ולפי דעתי ירמוז כי עמד על מטתו מקיץ מחשב בחלומו אולי יראה עוד דבר פעם שלישית וכאשר עמד בבקר ולא חלם עוד נפעם רוחו וזה טעם ויהי בבקר ותפעם רוחו אבל בנבוכדנצר אמר ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו (דניאל ב א) כי גם בלילה לא שכב לבו והזכיר ויקץ פרעה מן הענין הנזכר בספר השינה כי חלום שיחלום אחריו חלום אחר מענין אחר בשנתו איננו מתקיים על כן אמר כי כאשר הקיץ נהיה החלום וחשב בו עד הבקר אולי ישתלש חלומו כאשר נשנה והנה פרעה עצמו הכיר כי ענין אחד הוא ולכך הזכיר והנה חלום וכך אמר חלום חלמתי ופותר אין אותו ולא הזכיר חלומות וזה טעם וארא בחלומי אבל הכתוב הזכיר ואין פותר אותם לפרעה לומר שאין פותר אפילו האחד מהם: