אגרא דכלה
במדרש (ב"ר פצ"ג י"ב) ויתן את קלו בבכי (בראשית מה ב). כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה לא ח) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, עכ"ל. יש להתבונן מאי בעי בזה ומאי הוקשה. והנראה דהוקשה לו אומרו ויתן שהוא לשון מתנה, ולא אמר והרים את קולו. וגם לא ידענו מהו אמר בהרמת קולו, אם נאמר שהוא המאמר אני יוסף, הרי נאמר אחר כך (בראשית מ ג) ויאמר יוסף, וגם אמירה הוא בחשאי. וגם יש להתבונן למה נאמר קל"ו חסר. והנראה דהנה אמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"א) לעתיד לבא כשישחוט הש"י "את "הס"ם הוא השטן והיצר הרע, צדיקים נדמה להם כהר ולרשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, הללו בוכין איך יכולנו לכבוש הר גדול כזה, והללו בוכין וכו'. והנה אותיותיו הם רק ג' סמ"ל, וכן נכתב בתורה ובנביאים, והא' הוא המחיה בסוד ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט ו). וכשיוציא הש"י הא', הנה נשאר ק"ל, הנה הוא הק"ל אשר מן שמיא נפל (דניאל ד כח), (וכן פירשנו (איכה ד יט) קלים היו רודפינו (היינו גונדא דיליה) מנשרי שמים, מאותן אשר נשרו ונפלו מן השמים), וכשיוציא השי"ת את חיותו וישתאר קל, הנה אז יהיה נדמה לצדיקים כה"ר, ויהיו בוכים איך יכלנו לכבוש הר גדול כזה. והנה יוסף הצדיק הוא הסימן לגאולה האחרונה וירד למצרים, ועמד נגדו הק"ל להחטיאו, וכבש יצרו הר גדול כזה, (ובאם היה חוטא ח"ו, לא היו יכולין לצאת ממצרים ערות הארץ כנודע, כי היא הוא יסוד צדיק בקדושה, וערות הארץ מנגד מסט"א, ובאם היה נשמע ח"ו, אזי היה מגביר ח"ו וכו' ולא היו יכולין לצאת, הנה הוא היה בחינת יסוד צדיק הראשון בגלות הראשון הכולל, ועשה הכנה לצדיקים בדורות האחרונים שיכבשו את ההר הגדול, ויוציאו בלעו הוא הנהירו דקיק אות הא', (וגם זה עשה יוסף הכנה מזה שתמצא שאמרו השבטים כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב יא) בחסרון הא', ואחר כך (בשכללו)[כשכללו] את יוסף הצדיק עמהם, אמרו שנים עשר "אנחנו בא' (בראשית מב יג), כי יוסף בהתגברו על הק"ל הוציא הא', אך לא לגמרי עד לעתיד במהרה בימינו, והוא עשה הכנה לזה). ואפשר יש לפרש התעוררות הבכיה באה מאות הא', אשר נלקח מאת הרודף וניתוסף לצדיקים, כי בכיה גימטריא ל"ב סוד הא', (כשתחלק הו' האמצעית לשנים בסוד הרופא לשבורי לב (תהלים קמז ג)) בגימטריא ל"ב, והמ"י. וגם הרשעים יומשך להם הבכיה לתיקונם, ולכל אלה עשה יוסף הצדיק הכנה לכל ישראל מה שיומשך להם בדור אחרון. וזהו ויתן (במתנה להם) את "קלו, (האות שלקח מהק"ל שלו אשר עמדו לנגדו נתקן) בבכי, שנמשך מזה "הבכי להעיר הנוזלים מן לבנון, והוא מתנה טובה לכל ישראל כי כן יהיה באחרית הימים על ידי הכנת יוסף הצדיק. וזה שדרשו כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כי הבכיה היה פיוס להם שידעו כי מי"י יצא הדבר להוציא את בלעו הקל, וניתוסף הבכיה מתוך שמחה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא בבכיה, הבן הדבר:
באר מים חיים
ג עוד יתבאר הכתוב בפשוטו. הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, כלומר הנה כאשר באו מעט היו ולא היו כי אם בני איש אחד כאומרם (בראשית מ"ב, י"א) כולנו בני איש אחד נחנו. ולא היו נחשבים כלל לדבר מהם, ועתה הנה נעשו לעם מיוחד שנתרבו עד היותם ראוים להקרא עם, ולא זה לבד אלא אף רבויין הוא שלא בטבע כי הנה גדול ועצום הוא ממנו כלומר אף מעמנו שאנחנו נחשבין לגוי גדול וחשוב בקרב העמים כידוע אשר מצרים היה אז מן הממלכות החשובות, ואף על פי כן נתעצמו גם ממנו. ועל כן,
ישמח משה
במסורה ג' פעמים נחנו. כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב יא). נחנו נעבור חלוצים (במדבר לב לב). נחנו פשענו ומרינו (איכה ג מב). עיין בבעל הטורים כאן ובפרשת מטות, (והנה במנחת יהודה פרשת מטות מצרף לזה נחנו מה (שמות טז ז). אבל זה אינו, דשם כתיב ונחנו, ויפה כיון בעל המסורה לחשוב רק ג'). ועל פי דרך בעל הטורים י"ל גם כן קצת באופן אחר, נחנו פשענו ומרינו כשמכרנו את יוסף, הואיל וכלנו בני איש אחד נחנו ואיך מכרנו אחינו בשרינו, לכך נחנו נעבור חלוצים למלחמה. ואני לעצמי נ"ל על פי הגמרא (ויק"ר כ"ו ב') דדורו של שאול היו צדיקים, ועל ידי שהיה בהן דלטורין יוצאין למלחמה ונופלים, ודורו של אחאב שעבד עבודה זרה, ועל ידי שלא היה בהן דלטורין דלא גילה שום אדם על עובדיה שהחביא מאה איש (מלכים א' יח ד), והיה בהם אחדות, יוצאין למלחמה ונוצחים, שנאמר (הושע ד יז) חבור אפרים עצבים וגו'. ועל פי זה מבואר כלנו בני איש אחד נחנו, דהיינו שאחדות בינינו כדרך אחים, אם כי נחנו פשענו ומרינו, מכל מקום נחנו נעבור חלוצים, ר"ל נוכל לילך למלחמה כנ"ל. ולדעת המנחת יהודה שמצרף לזה ונחנו מה, ונראה טעמו שהוא"ו רק פעולה הוא ולא מעצם התיבה, ואינו דומה לאנחנו שהאלף מעצם התיבה, יש לפרש גם כן על דרך שכתבנו כלנו בני איש אחד נחנו, שיש בינינו אחדות אם כן נחנו מה, כלומר נחנו נהיה מה שנהיה, אפילו אם נחנו פשענו ומרינו, מכל מקום נחנו נעבור חלוצים למלחמה כי ה' בעזרתינו.