מדרש על בראשית 42:11: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כלנו בני איש אחד נחנו. שנצנצה בהם רוח הקודש ואמרו לו כולנו בני איש אחד ואתה בכלל:

וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב (במדבר כה, א), בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם (שמות יד, ב): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, מַהוּ פִּי הַחִירֹת, מָקוֹם קָבוּעַ לִזְנוּת הָיָה, וּלְפִי שֶׁהִצְנִיעוּ עַצְמָן בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם נִקְרָא פִּי הַחִירֹת, וְאֵלּוּ שֶׁהִפְקִירוּ עַצְמָן לַאֲנָשִׁים, כְּתִיב: וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, וַיָּחֶל הָעָם, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הָעָם, לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא, (במדבר יא, א): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים. (במדבר כא, ה): וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה. (במדבר יד, א): וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. (במדבר יד, יא): עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם. (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא. (שמות לב, א): וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, וְכֵן כֻּלָּם. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, זְרֹק מַטֶּה לָאֲוִיר לְעִקָּרוֹ נוֹפֵל, מִי שֶׁפָּתַח בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְּׁלִים לְבַסּוֹף, אִמּוֹתֵיהֶם הִתְחִילוּ בְּזִמָּה (בראשית יט, לא לד): וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה, לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה, וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֱמֶשׁ, לִמְּדַתָּה אֲחוֹתָהּ, וּלְפִיכָךְ חָסַךְ הַכָּתוּב עַל הַצְּעִירָה וְלֹא פֵּרְשָׁהּ, אֶלָּא (בראשית יט, לה): וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וּבַגְּדוֹלָה כְּתִיב (בראשית יט, לג): וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ. אוֹתָהּ שֶׁפָּתְחָה בִּזְּנוּת תְּחִלָּה הִשְׁלִימוּ בְּנוֹתֶיהָ אַחֲרֶיהָ לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. (במדבר כה, ב): וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, שֶׁהָלְכוּ בַּעֲצָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, טז): הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה'. עָשׂוּ לָהֶם קְלָעִים וְהוֹשִׁיבוּ בָּהֶם זוֹנוֹת וּבִידֵיהֶן כָּל כְּלֵי חֶמְדָה, וְהָיְתָה זְקֵנָה יוֹשֶׁבֶת מִבַּחוּץ וּמְשַׁמֶּרֶת לַיַּלְדָה שֶׁהָיְתָה לִפְנִים מִן הַחֲנוּת, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִין לִטֹּל חֵפֶץ בַּשּׁוּק זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בָּחוּר אִי אַתָּה רוֹצֶה כְּלִי פִּשְׁתָּן שֶׁבָּא מִבֵּית שְׁאָן, וְהָיְתָה מַרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ הִכָּנֵס לִפְנִים וְתִרְאֶה חֲפָצִים נָאִים, הַזְּקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּיוֹתֵר, וְיַלְדָה בְּפָחוֹת, מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֶרֶת לוֹ יַלְדָה הֲרֵי אַתָּה כְּבֶן בַּיִת שֵׁב בְּרֹר לְעַצְמְךָ, וְצַרְצוּר יַיִן מֻנָּח אֶצְלָהּ וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר יַיִן שֶׁל גּוֹיִם, נַעֲרָה יוֹצְאָה מְקֻשֶּׁטֶת וּמְבֻסֶּמֶת וּמְפַתָּה אוֹתוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ לָמָּה אָנוּ אוֹהֲבִין אֶתְכֶם וְאַתֶּם שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, טֹל לְךָ כְּלִי זֶה חִנָּם, הֲלוֹא (בראשית מב, יא): כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, בְּנֵי תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם, אֵין אַתֶּם רוֹצִים לֶאֱכֹל מִזִּבְחוֹתֵינוּ וּמִבִּשׁוּלֵינוּ, הֲרֵי לָנוּ עֲגָלִים וְתַרְנְגוֹלִים שַׁחֲטוּ כְּמִצְוַתְכֶם וְאִכְלוּ, מִיָּד מַשְׁקַתּוּ הַיַּיִן וּבוֹעֵר בּוֹ הַשָֹּׂטָן, הָיָה נִשְׂטֶה אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יא): זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בִּלְעָם צִוָּה אוֹתָם שֶׁלֹא לְהַשְׁקוֹתָם, שֶׁלֹא יִדּוֹנוּ כִּשְׁתוּיֵי יַיִן אֶלָּא כִּמְזִידִין. כֵּיוָן שֶׁהָיָה תּוֹבְעָהּ אוֹמֶרֶת לוֹ אֵינִי נִשְׁמַעַת לָךְ עַד שֶׁתִּשְׁחַט זֶה לִפְעוֹר וְתִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה, וְאוֹמֶרֶת לוֹ אֵין אַתָּה אֶלָּא כִּמְגַלֶּה עַצְמְךָ, וְהוּא נִשְׂטֶה אַחֲרֶיהָ וְעוֹשֶׂה כֵן. זוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ב): וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר (במדבר כה, ג), בַּתְּחִלָּה הָיוּ נִכְנָסִין בְּצִנְעָה, וּלְבַסּוֹף נִכְנָסִין צְמִידִים צְמִידִים, זוּגוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁל צֶמֶד בָּקָר. דָּבָר אַחֵר, כְּאָדָם צָמִיד בִּמְלַאכְתּוֹ, וַיִּצָּמֶד, כִּצְמִידִים עַל יָדֶיהָ, רַבִּי לֵוִי אָמַר זוֹ גְזֵרָה קָשָׁה מִן הָעֵגֶל, דְּאִלּוּ בָּעֵגֶל כְּתִיב (שמות לב, ב): פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, וּבְכָאן, וַיִּצָּמֶד, כִּצְמִידִים. בָּעֵגֶל נָפְלוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים, וְכָאן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. (במדבר כה, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אֹתָם, רַבִּי יוּדָן אָמַר רָאשֵׁי הָעָם תָּלָה עַל שֶׁלֹא מִיחוּ בִּבְנֵי אָדָם. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֹא תָּלָה רָאשֵׁי הָעָם, אֶלָּא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הוֹשֵׁב לָהֶן רָאשֵׁי סַנְהֶדְרִיּוֹת וְיִהְיוּ דָּנִים כָּל מִי שֶׁהָלַךְ לִפְעוֹר. אָמַר, מִי מוֹדִיעָן, אָמַר לוֹ אֲנִי מְפַרְסְמָן, כָּל מִי שֶׁטָּעָה הֶעָנָן סָר מֵעָלָיו וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עָלָיו בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וְיִהְיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין מִי שֶׁטָּעָה וְיִתְלוּ אוֹתוֹ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן (במדבר כה, ה): וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו וגו'.

כל אחד שהוא ניתלה על תיבה הבאה הרי כולן נפתחין, כגון אחד עשר ילדיו, אחד העם (בראשית כו י), וכל שהוא עומד על עצמו, מחצה סגול ומחצה קמץ, כגון ה' אחד (דברים ו ד), איש אחד (בראשית מב יא), יום אחד (שם כז מה):