ישמח משה
כי בן זקונים הוא לו (בראשית לז ג). פירש רש"י (ד"ה בן) שנולד לו לעת זקנתו ואונקלס תרגום ארי בר חכים הוא ליה, שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו. דבר אחר שהיה זיו אקונין שלו דומה לו, עכ"ל. והנה על פירוש התרגום לבד קשה, מדוע לא מסר לשאר בניו כמו לו. ועל הדבר אחר קשה מה זה השבח במה שזיו אקונין דומה לו. ועוד אי כפשוטו אמאי לא הכירו אותו אחיו, והרי כתיב (בראשית מב ח) והם לא הכירוהו. על כן נראה כי שניהם בקנה אחד עולים, ויובן על פי מ"ש הרמב"ן בפרשת בראשית (ה א) על פסוק זה ספר תולדות אדם, בשם רב שרירא גאון וז"ל: שמסרו החכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי השרטוטין וכו', ואין מוסרין סתרי תורה ורזין, אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך, עכ"ל. והשתא אתי שפיר דמתחילה פירש ארי בר חכים וכו', ושלא תקשה מפני מה מסר רק לו ולא לשאר בניו, לזה אמר דבר אחר שהיה זיו אקונין דומה לו, ר"ל דודאי שם ועבר שמסרו רזי תורה ליעקב, היינו מפני שראו בו בהשרטוטין שיש לו סימנים הראוי לזה, ולפיכך גם יעקב לא מסרו רק ליוסף, מפני שהיה לו אותן השרטוטין של יעקב שהיה זיו אקונין דומה לו, מה שאין כן שאר בניו שלא היה להן אותן השרטוטין, לא היה יכול למסור להם, ושניהם דברים אחדים והבן כי נכון הוא. ועל פי זה מבואר (הא דכתיב בפרשת מקץ) ויכר יוסף את אחיו, לפי שהיה בקי בהכרת פנים ושרטוטין כאביו שהרי מסר לו הכל, על כן הכירם כי בני ישראל המה, והם לא הכירוהו כי לא היו בקיאין בזה. ויתכן דשני הפרושים אלו נובעים מן הפירוש הראשון, שהוא עיקר הפשט שנולד לו לעת זקנתו, אך דעל זה לבד קשה מה השבח הזה, דזה דעת איש המוני להיות לו אהבה לילד כזה ביתר שאת, אבל לא דעת חכם אמיתי המתנהג על פי שכל. אך הענין הוא, שתלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתם מתוספת, כי גשמיותם יותר נחלש ונפרד, כמ"ש המפרשים שם בהמשנה (מסכת קנים סוף פ"ג מ"ו), והנה הבנים שמולידין לעת זקנה הם בשלמות יותר, כמו שמצינו באברהם שהוליד את יצחק בן ק' כמבואר במדרש. ואם כן הג' פירושים בקנה אחד עולין, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו והכל נובע מהפשוטו, (דמחמת שנולד לעת זקנתו היה בר חכים, שהיה זיו אקונין דומה לו, שהיה לו אותן השרטוטין), ועל דרך רמז מפורש הכל, והבן.
ישמח משה
ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו (בראשית מב ח), נ"ל על פי מ"ש האלשיך בפרשת ויגש, לפרש הפסוק בפרשת ויצא (בראשית לא ה) שאמר יעקב רואה אנכי את פני אביכן, היינו שהיה מכיר בחכמת הפרצוף, וז"ש אנכי מכיר ולא זולתי, עיין שם. אם כן הכי נמי יש לומר כן, דידוע דרש"י ז"ל (ד"ה בן) כתב בן זקונים הוא לו (בראשית לז ג), כתרגומו ארי בר חכים הוא ליה, שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו, אם כן הרי מסר לו כל החכמות והכיר בחכמת הפרצוף כי בני ישראל המה ולא מילדי נכרים, מה שאין כן האחים שלא הכירו בחכמה זו כנ"ל, (ועיין לעיל פרשת וישב). ועל פי זה נ"ל לפרש בפרשת ויגש (בראשית מה כו) שאמר יעקב אלכה ואראנו בטרם אמות, וכשראה אותו אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי (בראשית מו ל), ר"ל איש צדיק כמו שדרשו רז"ל (ברכות י"ח ע"א) בבן איש חי (שמואל ב' כג כ), וזה שאמר ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלקים את זרעך (בראשית מח יא), ר"ל דתולדותיהם של צדיקים הם המעשים הטובים (ב"ר ל' ו'), והיו נראים בפניו כנ"ל.