ליקוטי מוהר"ן
דַּע, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְיוֹסֵף, שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְזֶה סוֹד: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְכוּ' (בראשית מ״ג:י״א), בְּחִינַת זֶמֶר וְנִגּוּן, שֶׁשָּׁלַח עַל־יָדָם לְיוֹסֵף, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: מִזִּמְרַת – לְשׁוֹן זֶמֶר וְכוּ'.
כתונת פסים
עוד י"ל ויקח רומח בידו וגו', דזכרנו לעיל בפ' בהעלותך, במשנה דאבות (פ"א מי"ב), הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו', דהקשה הר"י יעבץ על אהרן שעשה שלום על ידי שקר (אבות דר"נ יב, ג). ותירץ כי השקר והחנופה דבר הממית פלאי הצדיק להשתמש בו להחיות נפשות וכו', יעו"ש. והנה פנחס אחז במדות אהרן לעשות שלום בין השבטים, רק שלא הי' אפשר לעשות שלום כי אם שלקח רמ"ח בידו, שהוא דבר הממית, ועל ידי סמים הממיתים החי' הנפשות לעשות שלום בין השבטים, והם ב' מדות א' זמרי, שהוא חנופה, כמו שתרגם אונקלוס בפרש' מקץ (בראשית מג, יא) קחו מזמרת הארץ וגו', מדמשבח בארעא וכו', הרי זמרי הוא לשון שבח, שמחניף לרשע ואמרו לרע טוב וכו'. וכן כזבי, מדת כזב ושקר, ועל ידי ב' אלו זמרי וכזבי, שאחז ברמ"ח דבר הממית, יכול לעשות שלום.