Chasidut על בראשית 47:24

ובזה יובן מה שנאמר גבי יוסף (בראשית מז, כד) ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם. כי הנה ידוע בענין השפעת המשפיע למקבל שהוא על ידי בחינת גבול וצמצום, כי אם לא היה השפעתו על ידי בחינת צמצום לא היה יכול המקבל לקבל ההשפעה אשר נשפע לו. ומזה מובן שבהשפעת המשפיע נכלל בחינת חסד וגבורה בחינת חסד הוא השפעתו אשר רוצה להשפיע. ובחינת גבורה הוא בחינת גבול והצמצום אשר השפעתו בא בשיעור ומדה שיוכל המקבל לקבל. וזהו אצל המשפיע ואצל המקבל הוא גם כן על דרך זה, היינו התכללות בחינת חסד וגבורה בחינת החסד שבו, היינו מה שרוצה לקבל ההשפעה, כי על ידי זה הוא משפיע תענוג להמשפיע כידוע במאמר (פסחים קיב.) יותר מה שהעגל רוצה וכו'. ובחינת גבורה, היינו מה שמשים עצמו כשירים בבחינת ביטול כאין ואפס שלא יהיה תופס מקום כלל בלי שום הרגשת עצמותו ואזי יכול לקבל השפעת המשפיע וכמו שידוע בענין גרעין הנזרע בארץ שלא יכול לצמוח עד שירקב בארץ ויהיה אין ואפס. ומובן מזה שבין המשפיע ומקבל יש ביניהם בחינת ד' מדות אצל כל אחד ואחד ב' מדות והם נקראים ארבע ידות שהוא כמו דבר הניתן מיד ליד. והנה ידוע שב' מדות חסד וגבורה הם ב' ההפכים בתכלית ובכדי שיוכל לירד השפעת המשפיע למקבל צריך להיות בחינת ממוצע ביניהם והוא בחינת דיבור שעיקר ההשפעה הוא על ידי הדיבור שהוא בחינת הממוצע כידוע ששורש הדיבור הוא למעלה גם מבחינת החכמה וככל הנ"ל כמו כן השפעת הבורא ברוך הוא להעולמות ולנשמות ישראל, כי ישראל עלו במחשבה הוא על ידי בחינת צמצום וגבול כידוע שבריאת העולמות היה על ידי בחינת צמצום, כי עצמות הבורא ברוך הוא הוא אין סוף פשוט בתכלית הפשיטות ולאו דאית ליה מכל אינון מדות כלל ולית מחשבה תפיסא ביה. אמנם בכדי להיטיב לבריותיו כי חפץ חסד הוא מתלבש במדות על ידי בחינת צמצום הנ"ל לצורך קיום העולמות בכדי שיוכלו העולמות וכנסת ישראל לקבל ההשפעה וכמו שידוע כל זה היטב למעיין בכתבי האריז"ל. והנה מה שיוכלו העולמות וכנסת ישראל לקבל ההשפעה הוא גם כן על ידי בחינת מדות כנ"ל בחינת חסד זה שרצונם וחפצם ותשוקתם בכלות נפשם לקבל ההשפעה ועל ידי זה הם מוסיפים תענוג ושמחה למעלה, כי יותר מה שהעגל כו', כנ"ל ובחינת הגבורה הוא על ידי שמשימים עצמם כשירים בבחינת ביטול כאין וכאפס כנ"ל וזה נקרא בחינת ד' ידות כנ"ל. אך עיקר ההשפעה באה על ידי בחינת הממוצע בחינת דיבור וכמו שנאמר (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו, וכמו שידוע בענין עשרה מאמרות. יהי אור כו', והנה ידוע שבחינת הדיבור נקרא פרעה מלשון פריעה והתגלות וזהו פירוש הפסוק ונתתם החמישית לפרעה, היינו בחינת הה' שהוא בחינת הדיבור לפרעה שהוא בחינת ההתגלות שהוא עיקר ההשפעה, כי על ידו נשפע השפעת המשפיע למקבל. וארבע הידות תהיינה לכם, פירוש שכל זה הוא בשביל שבחינת הידות שהוא בחינת המדות יהיה בשבילכם שיהיה קיום העולמות, כי מצד עצמות הבורא ברוך הוא לאו דאית ליה מכל אינון מדות כלל, רק לצורך קיום העולמות וכנסת ישראל הוא מתלבש במדותיו כנ"ל והבן:

עוד יתבאר הכתוב על פי אשר ידוע מכתבי חכמי אמת בסוד הסגולה לשכך כעס המלך והשרים שופטי הארץ בעת אשר יבוא אליהם אדם מישראל לכוון כוונה זו אשר נזכיר כי הנה ראשי תיבות של השיבה שופטינו כבראשונה הוא שכ"ה מספר ה' פעמים אדנ"י כי ביסוד רחל יש שם ש"ך דינים דדכורא שהם ה' פעמים דין ונמתקין על ידי ה' אלפין של אדנ"י שקודם הדין, ונעשה מש"ך שכ"ה ובזה וחמת המלך שככה. ונודע אשר כל עיקר המתקת הדינים הוא בשורשן שהוא בבחינת הבינה שממנה דינין מתערין, ובעצמה היא רחמים פשוטים, וכאשר נמתק הדין שמה אז נתבסמו כל העולמות ברחמים וכאמה כבתה מלאה רחמים וחסדים. וזה פירוש השיבה שופטינו כבראשונה שיהיה נעשה בחינת שופט הצדק שהוא בית דין שלמטה דינא דמלכותא כבראשונה כימים הראשונים בחינת הבינה שנקראת ימים הראשונים בסוד הכתוב (דברים ד', ל"ב) כי שאל נא לימים הראשונים כנודע. וכשאדם בא לפני שופט הארץ הגשמי ומכוון בראשי תיבות הזה להמתיק ש"ך דינים דדכורא על ידי ה' אלפין של אדנ"י ונעשה שכ"ה אז ודאי יתהפך לב השופט עליו בחמלה וחנינה לרחם עליו. והנה מבואר בדברי מר"ן קודש קדשים האר"י ז"ל בליקוטי תורה (בפסוק (בראשית מ"ז, כ"ד) ונתתם חמשית לפרעה) כי פרעה רומז לפעמים בבחינת הבינה שהוא פרעון העולם עיין שם.

הא לכם זרע ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם לאכלה כו' (בראשית מז, כד). עיין רש"י שמקשה הלא יוסף פתר החלום על שבע שני הרעב. ונראה, דהנה זריעה היה רק שאם אמר יוסף שיתן זרע אזי היה נותן זרע ובאם לאו לא היה נותן זרע ועיין ברש"י אם אמר על התבואה שירקבו כו'. והנה באמת המצריים הכינו לעצמם לאכול שלא יהיה עליהם הרעב רק שהיה הכל על פי דיבורו של יוסף הצדיק וגזר על התבואה שירקבו שיהיה עליהם גם כן הרעב ונמצא היה הרעב על המצריים על פי דיבורו של יוסף הצדיק כאשר גזר יוסף כן היה. ובזה מתורץ למה לא העמיד יוסף פקידים ליתן לפרעה כל אחד החומש כאשר העמיד בתחילה, כי באמת הרעב היה על המצריים בגזירת יוסף הצדיק ובשנה הזה לא גזר עליהם ובתנאי זה לא גזר עליהם באם שיתנו לפרעה החומש ונמצא המצריים בעצמם היו נותנים לפרעה החומש כי אלו לא היו נותנים החומש בשלימות לא היה להם תבואה כנ"ל, כי יוסף הצדיק על תנאי זה לא גזר עליהם הרעב כשיתנו לפרעה החומש ומי שיחסור מהחומש גרעין אחד אזי חל עליו גזירת יוסף הצדיק לרעב. ולפי זה מתורץ קושית רש"י הלא יוסף פתר החלום על שבע שני הרעב. ובזה מתורץ, כי באמת על המצריים היה הרעב כגזירת יוסף הצדיק ונמצא גם עתה אלו החמשה שנים אף על פי שהיו זורעים היה תולים בגזירת יוסף הצדיק: