אגרא דכלה
ויהיו ימי אדם אחרי וכו' (בראשית ה ד). קנו ימיו הויה וקיום, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת (ב"ר פמ"ט ד'), על כן נאמר כאן ויהיו, מה שאין כן באינך:
אגרא דכלה
ויהיו "כל "ימי "אדם "אשר "חי (בראשית ה ה). ר"ל באמת היו ימיו אלף שנה פחות רגע, ונתן ע' שנה לדוד (במ"ר פי"ד י"ב). וזהו שאמר אשר ח"י הוא בעצמו היה תתק"ל, מה שאין כן כל ימיו היו אלף חסר רגע. ולדעתי ירמוז שתמצא בפסוק שלפני זה (בראשית ה ד) שמנה מא"ת חסר מא"ת, מה שאין כן באינך. כי כיון שנתן ע' שלמים לדוד, אם כן היו ימיו תתק"ל חסר רגע: