קדושת לוי
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). יובן בזה מאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קז:) עד אברהם לא היה זקנה. והענין הוא, שיש שני בחינות בהשפעה יש שפע שהוא במדריגת מדידה לפי העולמות לזה יושפע וישתלשל חוק זה ולהעולמות העליונים לכל אחד ואחד יש חוק קצוב ויש שפע שנמשך מהבורא יתברך שמו שלא בא בגבול שמחמת שהיא דבוקה עד עתה במקור החיים אזי אין חוק וקצבה להמשיכתה מהמקור. והשפע השני שצריך להמשיכה מהמקור אשר אין לה גבול עדיין מזה אין יונקים כי אם ישראל עם סגולתו שבכחם הגדול שהם דבקים בהבורא ברוך הוא יכולין להמשיך שפע בהשפעה זו ואומות העולם השפעה שלהם היא מהשפע הראשונה שבא בגבולין ומדידה. ולזה נאמר ואלה תולדות ישמעאל שנים עשר נשיאים לאומותם, מלשון אמה המודדת את בנה, שהיא בחינת השפע שבא בגבול וקצבה. אכן בישראל נאמר למשפחותם לבית אבותם, שיונקים משפע שבא מרצון העליון. ואבותם, מלשון לא אבה יבמי, שהוא מלשון רצון. והענין למשל בעל מלאכה עשה כלי ומתחילה קודם שעשאה הכלי הזה חקוק ומצוי במחשבתו בגוון ואופן העשיה ולבסוף מוציא הכלי מכח אל הפועל והרי המחשבה מוריד את הפעולה ונקרא המחשבה אב והפעולה בן ומחשבה עצמה נמשך מהרצון והרצון הוא אב למחשבה והמחשבה היא אב להפעולה ונקרא הפעולה בני בנים לגבי הרצון, כך ישראל ממשיכין שפע מהשם יתברך ואחר כך ממשיכין שפע לגבולין וציורין ומציירין האיך להמשיכה ואחר כך מביאין לעולם הזה וכבר ניכרת בפועל בעולם ולכן נקרא השפע בני בנים ורצון נקרא זקן לגבי השפע הבאה בעולמות. וזה שאמר הכתוב (משלי יז, ו) עטרת זקנים, רצה לומר השפע שבא מן הרצון שנקרא זקן כשבאה אל העולמות נקרא בני בנים וזהו מהזקנים נמשך תולדות בני בנים:
באר מים חיים
או יאמר זכור את יום השבת וגו'. כי הנה זה לשון הזוה"ק (בראשית נ"ו.) בפסוק (בראשית ה', ג') ויקרא את שמו שת אלין אתוון בתראי דהוו באורייתא בתר דעבר על אורייתא כולן אתהפכו בסדר תשר"ק כו' ובגין כך קרא לההוא ברא דאתיליד ליה כצלמו בדמותו ש"ת דאינון קיומא דאתוון בגין כך קודשא בריך הוא מניה אשתיל עלמא כו' ובתיובתא ותאובתא לקמי מאריה אחיד באלין תרין וכו' כד ברא קודשא בריך הוא עלמא עביד האי ברית וקיים עליה עלמא, מנלן דכתיב בראשית ברא שית כו' ברית אתרמז באות יוד כו' כד אוליד בר אודי על חטאוי וקרא שמיה שת ולא אדכר ביה יוד למהוי שית בגין דעבר עליה כו' ותא חזי כד קיימו ישראל על טורא דסיני עאלו בין שתי אתווין אלין רזא דברית ואתעבד שבת כו' עד כאן.
אגרא דכלה
ויאמר אלקים על אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם (בראשית יז ט). הדקדוק מפורסם למה ליה למימר ואת"ה. היה לו לומר בפשוט את בריתי תשמור וכו'. גם אחר כך כפל שוב אתה וזרעך וכו'. אך נאמר דהנה ידוע הוא שאדם הראשון נשתהה ק"ל שנה בלא נקיבה, והוליד לבטלה בק"ל שנים הללו (עירובין י"ח ע"ב), ואחר כך הוליד את ש"ת כדמותו (בראשית ה ג). ומבואר במקובלים דזה לא נחשב לו לחטא, אדרבה זה היה תקונו כיון שנתערב טוב ורע על ידי החטא, אזי הוציא את הרע מתוכה, אחר כך הוליד את שת בקדושה. והנה ידוע דאברהם היה ראשית התיקון של אדם הראשון, והנה הוצרך מתחילה גם כן להוציא זוהמא בשפחה, ואחר כך הוליד את יצחק בקדושה, ומן אז והלאה כיון שנבחר אברהם לחלקו ית', אסור שוב לו ולבניו להוציא טפה רק בבת זוגו בקדושה, כיון שנבחרו לטוב הקדושה. ובזה יפורש שאמר לו השי"ת ואת"ה, כיון שנבחרת לחלקי בקדושה את בריתי תשמור, מה שאין כן הדורות הראשונים: