פירושים על בראשית 5:4: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ויהיו ימי אדם אחר הולידו את שת בעבור ארך חיי אלה הראשונים יפרוט ימיהם קודם הולידם וגם אחר כך ויכלול כלם בסוף עד הדורות שאחר המבול והסבה באריכות ימיהם כי אדם הראשון מעשה ידיו של הקב"ה נעשה בתכלית השלימות בנוי בכח בקומה וגם אחרי שנקנס עליו שיהיה בן מות היה בטבעו לחיות זמן רב וכאשר בא המבול על הארץ נתקלקל עליהם האויר והלכו ימותם הלוך וחסור כי עד המבול היו ימיהם בארך ההוא ויש מהם שחיו יותר מאדם ושם שנולד קודם המבול חיה שש מאות הועיל לו החוזק שנולד בו והזיק לו האויר שנתקלקל ובניו הנולדים אחר המבול נתקצרו ימותם ושבו לארבע מאות ותראה שהיה זה בהם עד הפלגה וכאשר משל עליהם שנוי האוירות בהפלגה נתקצרו עוד ימיהם כי פלג אשר בימיו נפלגה הארץ שב לחצי ימיהם למאתים שנה ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו הימים בעם שבעים ושמנים שנה כאשר הזכיר משה רבינו בתפלתו (תהלים צ י) אבל הצדיקים בדורותם יראת ה' תוסיף בהם ימים כי פרעה תמה על יעקב והוא הפליג לו בימי אבותיו כמו שאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם (בראשית מ״ז:ט׳) ולא יכשר בעיני מאמר הרב שכתב במורה הנבוכים (ב מז) כי לא היה אורך השנים רק ביחידים האלה הנזכרים ושאר בני אדם בדורות ההם היו שנות חייהם השנים הטבעיים המורגלים ואמר כי היה החדוש הזה באיש ההוא בהנהגתו ומזונו או על דרך נס והנה אלה דברי רוח ולמה יהיה הנס הזה בהם והם אינם נביאים ולא צדיקים וטובים לעשות להם נס אף כי דור אחר דור ותיקון ההנהגה והמזון איך תאריך ימיהם כפלי כפלים מכל הדור ההוא ויתכן שיהיו אחרים גם כן מתנהגים בטוב ההנהגה ההיא ותאריך לכלם או לרובם ואיך לא תגיע החכמה בהנהגה הטובה ההיא לאחד מכל בני נח אחר המבול אבל היה בהם קצת מחכמת אבותם והיא מתמעטת והולכת דור אחר דור:

ויהיו ימי אדם, נראה כי אלה שזכר מאדם עד נח שחיה כל אחד כך וכך שנים אלו היה בצלם שנולדו בצלם ובדמות ושאר הבנים והבנות שהוליד כל אחד מהם לא היו בצלם ובדמות והשחיתו מעלליהם לפיכך נמחו במבול, ואריכות השנים האלה שהיה לכל אחד מהנזכרים אפשר כי כן היה לשמור הבנים והבנות שהולידו, ואפשר שלא היה אלא לאלו הנזכרים לפי שלא היו רודפים אחרי תאות הגוף המקצרת ימי האדם, ואפשר גם כן שרצה האל באריכות ימיהם כדי שיהיה להם פנאי ללמוד החכמות ולכתבם על ספר שילמדו הבאים אחריהם ספריהם ויקחו דבריהם בקבלה, כי אין פנאי בשבעים שנה שהם רוב ימי האדם מאברהם אבינו, שיוכל אדם ללמוד החכמות אם לא מצאו שרשי החכמות כתובים לקדמונים בספריהם וקבלו מהם דור אחר דור. וכתב הרב הגדול ר' משה ז"ל (מ"נ ב' מ"ג) כי אלה היחידים הנזכרים, הם לבדם שהאריכו ימים כל כך, וכן כתב בזה הלשון, "מה שנכתב בתורה ממדת ימי האנשים ההם, אני אומר שלא חיו הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו, ואמנם שאר האנשים היו להם הימים הטבעים האחרונים, והיה הזרות באיש ההוא לבדו אם לסבות רבות במזונו והנהגתו או על דרך המופת ונוהג מנהגו":

ויהיו ימי אדם. בעבור אורך ימי חיי אלה הראשוני' פי' ימיהם טרם הולידם ואחר הולידם והסיבה באריכות הימים כי אדם מעשה ידיו של הקב"ה ונעשה בתכלית השלימות וגם אחר שחטא ונקנסה עליו מיתה היה בטבע לחיות זמן רב ובמי המבול נתקלקל האויר והלכו ימותם הלוך וחסור ושם שנולד קודם המבול וחי שש מאות הועיל לו החזוק שנולד בו והזיק לו האויר שגדל בו ובניו שנולדו אחר המבול נתקצרו ימות' ושבו לארבע מאות והיה זה עד ההפלגה וכאשר משל עליהם שנוי האוירות בהפלגה נתקצרו עוד כי פלג אשר בימיו נפלגה הארץ שב לחצי ימיהם למאתים שנה. ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו הימים שבעים שנה כאשר הזכיר משה בתפלתו אבל הצדיקים בדורותם יראת ה' תוסיף ימים כי פרעה תמה על יעקב והוא מפליג לו בדורות אבותיו כמו שנא' ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי. והרמב"ם כתב שאלו שהאריכו ימים היו יחידים בדורם מפני הנהגתם במזונותם או ע"ד נס ושאר בני אדם חיו בשנים המורגלים בטבעם. והקשה עליו הרמב"ן כי לא היו אלו נביאים שיעשה להם נס וגם איך יאריך ימים בתקון הנהגות כפלי כפליים מכל אנשי דורם: