ישמח משה
ועיין מ"ש מהר"ם א"ש כאן סמיכות הפרשה, דלמעלה (בראשית נ כד) אמר יוסף אל אחיו פקוד יפקוד אתכם, רמז להם שהם בעצמם יעלו אל הארץ וגו', (וכמ"ש רש"י בפרשת בשלח (שמות יג יט, ד"ה והעליתם) שאף עצמות השבטים העלה עמהם), וצוה להעלות עצמותיו עמהם, אך שלא יקשה הלא כל המת בחוץ לארץ ונקבר בארץ, עליו נאמר (ירמיה ב ז) ותבואו ותטמאו את ארצי (זוהר ח"א רכ"ו ע"א), לכך נאמר (שמות א א) ואלה שמות בני ישראל, אף על פי שמנאן בחייהם, חזר ומנאל במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים, כדאיתא במדרש רבה מה כוכבים עומדים ביום ובלילה אלא שאינם נראים ביום, אף צדיקים כן שאפילו במיתתן הם חיים אלא שאינם נראין, ואם כן אינם מטמאין כלל, ולכך עלה בדעתו להקבר בארץ עכ"ל, ואם כן צריך הוא"ו להעיד ביהודה כנ"ל. ועל פי דבריו של מהר"ם א"ש הנ"ל נתיישב לי דאמר ואלה שמות וא"ו מוסיף על ענין ראשון, וגם קושיות המפרשים למה לא נמנו במיתתן כל השבעים נפש, ולדבריו אתי שפיר דלא צריך למנות רק אלו הראוים להקבר בארץ, ודוק.
ישמח משה
ונקדים עוד מ"ש בפרשת ואתחנן על רש"י על הפסוק (דברים ג כג) בעת ההיא (ד"ה בעת), לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג וכו'. ליישב קושית הפרשת דרכים (בדרך הקדש דרוש שמיני) דבאמת יש לתמוה מה נשתנו ארץ סיחון ועוג טפי משאר ארץ ישראל, והניח בצריך עיון, עיין שם. וכתבתי דודאי אינו בכלל אשר נשבע לאבותינו (דברים ו כג), דאין זו ארץ רפאים אשר ניתן לאברהם עיין ברש"י (בפרשת דברים ב כ) מ"ש בפסוק ארץ רפאים תחשב אף היא (ד"ה ארץ), עיין שם. והבאתי ראיה דאם היה מהארץ שניתן לאברהם, איך שלח לו משה דברי שלום (דברים ב כו-כז) אעברה נא בארצך וגו' לא אסור ימין ושמאל (דברים ב כז). וממעשר אין ראיה, דכיון דכבשום קדשו בקדושת הארץ כמבואר בחולין (דף זיי"ן ע"א) בגמרא בסוגיא דבית שאן, ועיין שם בתוספת (ד"ה). ובאמת ארץ ישראל הוא לכל מילי אחר הכיבוש, רק דמכל מקום אינו בכלל הארץ אשר נשבע לאבותינו שיחול עליו הגזירה של משה. ומה שאמר משה דמיתי שמא הותר הנדר, כתבתי לפרש על פי מ"ש בפרשת דרכים שם בדרוש ההוא (דף כ"ח ע"א) דהא דעמון ומואב טיהרו בסיחון, היינו כמו קונם לביתך שאני נכנס, מכרו לאחרים מותר (נדרים מ"ו ע"א), עיין עליו מה שפירש על פי זה בהפסוקים (שמות טו יג) נחית בחסדך וכו', עיין שם. ועל פי מ"ש בדרוש ההוא (דף כ"ו ע"ג) בשם הר"ן דאם לביתך מכרו מותר, אם כן נפל ובנאו אסור דאכתי ביתו הוא, עיין שם היטב. ועל פי מ"ש עוד בדרוש ההוא (דף כ"ז ע"א) דלכך על ידי מיתת משה עתיד המקדש ליחרב ולהבנותו ואז באים למנוחה, דהוי כנפול ובנאו, עיין שם. ויובן דלכך לא רצה להתיר ית"ש, משום שיש תועלת לישראל. ועכשיו מבואר דהכי קאמר, כיון שכבשתי ארץ סיחון ועוג, וצריך לומר דעמון ומואב טיהרו בסיחון, ואם כן מוכרח דלביתך ומכרו מותר, מזה היה נראה לו כסברת הר"ן דנפל אסור ולא כהריטב"א, עיין שם. אם כן אין תועלת לפי זה לישראל בהנדר, וראוי להתיר והבן. אבל לא משום שיהא נחשב בין הארץ אשר נשבע לאברהם (בראשית נ כד), והוא נכון בס"ד. אם כן לפי זה כיון דעבר הירדן מזרחי אינו בכלל אשר ניתן לאברהם, אם כן ודאי לא שייך בה לומר מוחזקת היא מאבותינו, וזה פשוט וברור.
כתונת פסים
אמנם מה שכתב כי ב' אותיות אחרונות לפעמים מתפרשין לפי מעשי בני אדם וכו'. הענין, כמו שכתבתי במקום אחר אם אנשי החומר ואנשי הצורה הם ד"ו פרצופים, אחור באחור. ונראה לי שזהו כפל (שמות ג, יד) אהיה אשר אהיה, לרמז על גלות זה וגלות אחר, וכן הפקידה כפולה (בראשית נ, כד) פקוד יפקוד וגו', כי גלות זה דלמטה, שהנשמה בגלות היצר הרע הנקרא עמלק, שעושה פירוד כנ"ל, וכן היצר הרע עיקר דירתו במקום המחלוקת והפירוד, כמ"ש בש"ס (גיטין נב.) ווי דאפ(ו)קי' (ר"ח) [רבי מאיר] מההוא ביתא, וכמו שכתב האלשיך משלי מאין באת וכו' (איוב א, ז), ועל ידי היצר הרע אין מתחברין אנשי החומר עם אנשי הצורה, והם דו פרצופין, ועל ידי גלות זה גורמים גלות אחר כביכול למעלה, שהם אחור באחור גם כן וכנ"ל. לכך גם בגאולה נאמר פקידה כפולה, כאשר יפקוד למטה לפדות הנשמה מהגלות היצר הרע הגורם פירוד, ויתחברו אנשי החומר עם אנשי הצורה, וכמ"ש (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל וגו', להתחבר. וכן במרדכי נאמר לך כנוס את כל היהודים וגו'. וכן לעתיד על ידי אליהו הנביא בא לעשות שלום בעולם (עדיות פ"ח מ"ז), להשיב לב אבות על בנים וגו' (מלאכי ג, כד), ואז גורמים פקידה גם למעלה, שיחזרו זו"נ פנים בפנים, והיא הגאולה באמת.