אגרא דכלה
וישבע יוסף את בני ישראל לאמר (בראשית נ כה). "הלאמר הוא לדעת שיאמרו לבניהם דור אחר דור עד בא העת והפקודה. ובזה יובן דבלשון יוסף דהשביע אמר והעליתם את עצמותי מזה, ובפרשת בשלח (שמות יג יט) אמר כי השבע וכו' את עצמותי מזה אתכם, ובכאן לא זכר אתכם. אך פירוש "אתכם הוא עם עצמותיכם, שגם עצמות שאר השבטים עלו (פסיקתא דר"כ פי"א), ולהיות שיוסף מת קודם לאחיו, לא היה מחק המוסר שיאמר להם "אתכם בפירוש, דיורה דגם הם ימותו בכאן, אך אמר להם בדרך רמז בתיבת "לאמר, להורות דיצא לבניהם וממילא נשמע דהם ימותו בכאן, ואחר כך סיים פקד יפקוד אלקים אתכם, דמשמע שהם בעצמם יהיו בכלל הפקידה שיעלו עצמותם. וז"ש תיכף בפסוק (בראשית נ כו) וימת יוסף בן ק"י שנים וכו', דנשמע מזה דמת קודם לאחיו, על כן אמר דבריו ברמז:
ישמח משה
ועל פי זה יתיישב הכפל שאמר יוסף (פרשת ויחי, בראשית נ כה) פקוד יפקוד, היינו כמו שפירש רש"י בפרשת קרח בפסוק (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא, עיין שם (ד"ה יברא), הכי נמי או פקוד היינו הפקידה שמכבר כנ"ל, או יפקוד ובין כך ובין כך והעליתם את עצמותי, ודוק. ועל פי זה יובנו דברי (השי"ת למשה) (משה) שאמר (שמות ג' (טז) ט"ז) פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים, דהיינו שיש פקידה מכבר דהיינו הד' מאות שנה, אך פקדתי אתכם דייקא שאין אתם יכולין להתמהמה, ובאיזה אופן אוציאכם קודם זמן, לזה אמר ואת העשוי לכם וגו', דהיינו שקושי השיעבוד השלים. ועל פי זה מיושב גם קושיות הרמב"ן על המסורת שבידם מהפקודה הכפולה, דשמא גם משה ידע מהמסורה, (מדרש רבה פרשת שמות, שמו"ר פ"ג ח'), ועיין בפרשת דרכים (דרך מצרים דרוש חמישי). ואף אני הלכתי בעקבותיו ובדרך אחר, דהיינו שפירש להם משה טעם של הפקודה הכפולה של יוסף, ודוק. ועוד יש לומר שפירש להם משה פירוש הפקודה כפולה, על פי מ"ש בעשרה מאמרות פקוד יפקוד, דמנין פקוד דהיינו ק"ץ, יחסר מד' מאות, והבן.