אגרא דכלה
תהום רבה (בראשית ז יא). מדה כנגד מדה וכו'. דאם לא כן הוה ליה למימר רק מעיינות תהו"ם, רב"ה למה לי. ועוד דהרי בהרווחת העולם אחר כך לא נאמר רק ויסכרו מעיינות תהום, לא נאמר רבה, אלא על כרחך להורות מדה כנגד מדה:
אגרא דכלה
ונח בן שש מאות שנה וכו' (בראשית ז ו). איני יודע מה מלמדנו, כי נאמר אחר כך בפסוק (בראשית ז יא) י"א בשנת שש מאות וכו'. והנ"ל דרצה בזה להיות נ"ח בחינת צדיק יסוד עולם, על כן נבחר להתחבר בתבה בחינת מלכות שמים, וידוע דבחינת יסוד צדיק הוא המריק ברכאן מכל שייפין, וכלול מכל השש קצוות בסוד הוא"ו זעירא, דגוף וברית חשבינן חד, על כן להיות בחינת המלכות נתמלאה בדינים על ידי מעשה הרשעים בהעדר היחוד השלם, ומזה נתהווה מי המבול בחינת השפעת הדינים מים הזדונים, עד שנתחבר נ"ח הצדיק אל התבה ונתקיים העולם, והבן. וז"ש ונח בן שש מאות שנה היה ולא במקרה זה, רק שעל כן היה בן שש מאות שנה, להורות כי היה כלול מכל הו' קצוות, וכל אחד כלול מעשר ומעשר עד עשר, הכל ביחד שש מאות כנודע, וכבר ידוע שנ"ה בגימטריא ספיר"ה, ואמר כשהגיע נח לכלל הזה ונברא רפואה למכה מקודם, אחר כך היה המבול מים על הארץ העליונה התגברות הדינים בהעדר היחוד, על כן לקיום העולם על ידי התחברות הצדיק יסוד עולם אל התבה מלכות שמים, (בראשית ז ז) ויבא נח ובניו ואשתו וכו' אל התבה מפני מי המבול, שלא יתבטל העולם על ידי התגברות הדינים, על כן אמר בכאן האנשים לחוד והנשים לחוד שנאסר בתשמיש, להיות שנתחבר ונזדווג בזיווגו הקדוש העליון, והבן:
אגרא דכלה
בשנת שש מאות שנה לחיי נח. (בראשית ז יא) כמ"ש לעיל רפואה קודם למכה: בחדש השני. לדעת רבי אליעזר הוא מרחשון (ר"ה י"א ע"ב), שהוא בסוד הגבורה דנוק' כמ"ש בליקוטי תורה פרשת ויצא, וכן לדעת רבי יהושע אייר הוא גבורה דדכורא: בשבעה עשר יום לחודש. שכבר ניכר חסרון הלבנה ומורה על הדין, ביום הזה דייקא היה מה שהיה, כי היום היה מסוגל לדין: נבקעו כל מעינות תהום רבה הם מים נקבות, וארבות השמים נפתחו הם מים זכרים, לפי שהיו שטופים בזימה ובזנות, נשתנו עליהם סדרי בראשית, שבטבע שברא היוצר הטפה יורדת מקודם מלמעלה, ואחר כך מתעורר התהום מימיו נוקבין מלמטה (ב"ר פי"ג י"ג), וכאן נשתנו להיות שעשו עיקר מהנקבות, על כן כך היה עונשם שנבקעו מקודם מעינות תהום: