ישמח משה
והנה נחלקו אבות העולם אם יצאו האבות מדין בני נח קודם מתן תורה או לא, רק בשעת מתן תורה היה כמו גירות כמבואר (בכריתות פ"ב דף ט' ע"א) בהזאה וטבילה ומילה. והנה לפי זה אותן אשר לא מבני ישראל המה כמו ערב רב, ודאי לא נתגיירו קודם מתן תורה לכולי עלמא. והנה איתא במדרש (במ"ר פ"כ כ"ג) כל מקום שנאמר עם לשון גנאי הוא, וקאי על הערב רב, ועיין בספר סיעתא דשמיא מ"ש על הפסוק (שמות לד ט) ילך נא ה' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא, עיין שם. והנה לפי זה כי וישבות העם ביום השביעי, היה באלוש קודם שבאו למדבר סיני, והיינו קודם מתן תורה, והעם היינו הערב רב, והא קיימא לן (סנהדרין נ"ח ע"ב) בן נח ששבת חייב מיתה, דאינהו הוי קודם מתן תורה בני נח לכולי עלמא, ואיך הניחן לעבור על אזהרתן. והנה גם אם נפרש על ישראל, קשה למאן דסבר דלא יצאו מכלל בני נח קודם מתן תורה. ויש ליישב כיון דצווי השי"ת היה להם שישמרו השבת, ממילא הוציאן מכלל בני נח בזה. אבל לפי המדרש הנ"ל דעם קאי על ערב רב, קשה אליבא דכולי עלמא דודאי לא היה הצווי מפורש על ערב רב שישמרו השבת. ומיהו כמ"ש בדרוש אחר ליישב על יוסף הצדיק איך שמר השבת (בראשית רבה פרשה צ"ב (ב"ר צ"ב ד'), הכי נמי יתיישב כאן והוא, דהנה קיימא לן (חולין פ"ג ע"א) דהיום הולך אחר הלילה, ובקדשים הלילה הולך אחר היום, והיינו משום דבקדשים הקדים הכתוב היום, ובכל מקום ילפינן מברייתו של עולם דהקדים הערב (בראשית א ה, עיין ברכות ב' ע"א) ואם כן לפי זה באיסור שביתה דבני נח דהקדים הכתוב להדיא היום להלילה, שנאמר (בראשית ח כב) יום ולילה לא ישבותו, אם כן הלילה הולך אחר היום שלפניו, כנ"ל ברור לדינא דבני נח, והמבואר ברש"י דסנהדרין (דף נ"ח ע"ב) דאם לא עשה יום שלם, דהיינו יום ולילה מלאכה חייב מיתה, והיינו יום ולילה שלאחריו, וזה ברור לדעתי, וגם טעמא רבה יש בדבר, דהנה עיקר עת מלאכה הוא ביום, כמו שמבואר בריש ברכות (ב ע"ב) מקרא (נחמיה ד טז) והיום למלאכה, רק דהלילה הוא להשלמה אם לא עשה ביום, אם כן היום קודם, והבן. ואם כן לפי זה לא קשה מידי על יוסף הצדיק, דהא לענין שבת ודאי היום הולך אחר הלילה, ואם כן עשה מלאכה ביום ערב שבת, והוי כאלו עשה מלאכה בלילה שלאחריו, דלבני נח הלילה הולך אחר היום, ולישראל דאינו הולך אחר היום הרי לא עשה מלאכה, ובליל מוצאי שבת גם כן עשה, ובשבת לא עשה כלום, ויצא ידי שניהם והבן, והכי נמי כאן, ודוק.
ישמח משה
בב"ר פרשה ל"ג (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך. והוא פלאי מה ענין זה לזה. והנ"ל בהקדים לפרש גוף הפסוק (תהלים ק"ה כ"ח) שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו. דקשה תרתי. א', מהיכי תיתי שימרה. ב', אם קאי על החשך, הוי ליה לכתוב ולא מרה לשון יחיד. ולתרץ זה נאמר על פי מה שפירש רש"י על פסוק (שמות י כא) וימש חשך, דהיה כפול ומכופל, עיין שם (ד"ה וימש). והרשב"ם פירש וימש חשך, החשך של לילה יאפל זמן מרובה, שלא האירה לילה עד זמן ג' ימים, עד כאן דבריו. ואם כן לדבריו לא היה חשך מיוחד, רק שלא שמשו המזלות מן סוף הלילה של המכה עד ג' ימים ונשאר לילה והבן, מה שאין כן לרש"י הוי חשך מיוחד. והנה יש הכרע לדברי רש"י מפסוק (בראשית ח כב) יום ולילה לא ישבותו, עיין מה שפירש רש"י שם (ד"ה ויום), וז"ל: מכלל ששבתו כל ימי המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה. לא ישבותו, לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן, עד כאן. דהלא בענין הטביעה של המצרים, יש אמתלאות שאין זה מנגד לאמרו ית' ולא יהיה עוד מבול (בראשית ט יא), מב' טעמים. א', שעל כל עולם כולו אינו מביא דוקא. ב', שדוקא להביא מבול עליהם, אבל הם באים בתוך הים (עיין סוטה י"א ע"א). והני ב' התירוצים לא שייכים כאן, דתירץ הב' ודאי לא שייך כלל. וגם תירוץ הראשון לא שייך, דבשלמא שם הרי נאמר ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר, מה שאין כן כאן דנאמר סתם יום ולילה לא ישבותו, משמע בשום מקום לא ישבותו והבן, אלא ודאי דהמזלות שמשו, רק דהיה חשך מיוחד שהחשיך למצרים וכפירוש רש"י. וזה דברי הפסוק שלח חשך ויחשיך, דהיינו כדברי רש"י ששלח חשך מיוחד להחשיך, אבל המזלות שמשו והיינו ולא מרו המזלות את דבריו, אבל אם לא שמשו המזלות היו ממרים את דבריו שאמר ויום ולילה לא ישבותו, והבן. והנה בספר נתיב הישר פרשת בא הביא המדרש הנ"ל, ופירש בו דמהא וישלח את העורב (בראשית ח ז), מבואר דלא שמשו המזלות בימי המבול עד עתה, דאם לא כן שליחות העורב למה, כיון שפתח החלון היה לו לראות (בראשית ח ו), אלא ודאי שהיה חשך, ואם כן יום ולילה לא ישבותו כפירוש רש"י שישמשו מאז ולהלן, (ולאפוקי ממה שכתב מהרש"א בחדושי אגדות דשביתה בכל מקום, היינו מנוחות הפועל שלא ישבותו בני נח רק יעסקו במלאכה, ולא קאי על מנוחות הפעולה, עיין שם). והנה אם לא היה חשך במצרים יותר מחשכת לילה, ויום ולילה היה שוה אף אם שמשו המזלות, מכל מקום סותר להמאמר יום ולילה לא ישבותו כיון דיום ולילה שוה, אלא ודאי דהיה בלילה מחשיך טפי, והיינו שלח חשך ויחשיך טפי מסתם חשך. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, עד כאן דבריו. והנה לדעתי אין זה סותר למאמר יום ולילה לא ישבותו, כיון ששמשו המזלות אף אם יום ולילה שוה. לכך נ"ל באופן אחר דמדאמר וישלח את העורב, שמע מינה שלא שמשו המזלות אז בימי המבול כמ"ש בספר הנ"ל, ואם כן יום ולילה לא ישבותו כפירוש רש"י כמו שכתב גם כן בספר הנ"ל, על זה אמר הדה"ד שלח חשך, דהיינו דשלח דבר מיוחד להחשיך כפירוש רש"י הנ"ל ולא כרשב"ם, אבל המזלות שמשו, וקשה לא ישמשו המזלות ולא יצטרך לשלוח חשך, אלא ודאי דפירוש רש"י עיקר ביום ובלילה לא ישבותו וצריך להיות בהכרח כן, והבן.
אגרא דכלה
עוד כל ימי הארץ (בראשית ח כב). רמז שימי הארץ לא יהיו לעולם, רק כמו שקיבלו רז"ל (סנהדרין צ"ז ע"א). ע"ד חסר וא"ו. רמז שאחר ו' אלפים יושלם העולם ויהיה שבת להשם, נגד זה בכל שנה ו' עיתים, זרע, קציר, קור, חום, קיץ, חורף, ז"ש אחר כך יום ולילה לא ישבת"ו, ר"ל באותן הו' עתים לא יהיה עדיין שבת, מה שאין כן אחר כך יהיה יום אחד הוא יודע להשם (זכריה יד ז), ושבתה הארץ שבת לד' (ויקרא כה ב):