הלכה על בראשית 8:22: משנה תורה ופסיקה יהודית

"והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך ולקחת ממימי היאור וכו'" (שמות ד, ח-ט) והנה הדקדוקים רבו בפסוקים האלה ובדרשותי על התורה ביארתים לנכון בעזרת השם יתברך וכדי להקל בהוצאת הדפוס לעת עתה לא הבאתי הדברים כאן. גם הרב "בינה לעתים" ז"ל הביא הדקדוקים בפסוק זה ובאר אותם לנכון והיינו דהיתה הכונה בה כדי להשריש האמונה הישרה שראוי להאמין שהוא יתברך סיבה כוללת ברצונו הפשוט לכל דברים הן לטוב הן להופכו וכל השינויים הבאים מרע לטוב ומטוב לרע כפי היותם מסודרים ומוגבלים מחפצו יתברך ולא כאותם החושבים שפועל הטוב לחוד ופועל הרע לחוד חס ושלום והודיעו בה על השינוי שאפשר להיות מאת שלשה הצדדין עיין שם בדברי קודשו כי נעמו וכדי להקל בהוצאה לא העתקתי דבריו שבאו בהרחבה כמדתו הטובה: והנה לפי האמור כל האותות אלו היו כדי להודיע דפועל הטוב הוא פועל הרע ולא שיש חס ושלום שתי רשויות כדעת האפיקורסים ולכן תקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בכל יום ברכת קריאת שמע "יוצר אור ובורא חושך" וכן בערבית "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור" להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כדי להוציא מלב התועין ומתעים שאומרים שתי רשויות ומי ברא אור לא ברא חשך לפיכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה להורות על האחדות השלם אל אחד ברא שניהם באחדותו הפשוט וכמו שכתב מרן "בית יוסף" ז"ל וכנזכר ב"שלמי ציבור" ונראה לי בסיעתא דשמיא טעם אחר במה שתיקנו להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום והוא כי באמת אין לך שעה ביום שאין בה לילה, ואין לך שעה בלילה שאין בה יום וכמו שכתוב בספר הברית ז"ל שהארץ היא כדורי, ותלוי על מרכזו באמצע אויר השמים על בלי מה בגזרת האל יתברך, ובני אדם יושבים על שטח הכדור מסביב וכדור הארץ הלזו בכללו תמיד חציו האחת יום, וחצי שכנגדו לילה, דכמו שהשמש מקיף ובא להאיר תמיד חצי הכדור מהארץ, כמו כן הצל בא אחריו מקיף לההחשיך תמיד החצי אשר כנגדו ונכחו, באופן כשהוא יום במדינה זו אז הוא לילה במדינה שכנגדו על הארץ ממולו בעבר השני, וזה חצי הכדור השני שהוא לנוכח חצי הכדור שאנחנו עומדים בו ולא נגלה לעיני העמים וחכמיהם בזמן הראשונים, ורק נמצא ונגלה בשנת חמשת אלפים ורנ"ב ליצירה לאחד מחכמי הגוים חלק גדול בארץ בחצי הכדור השני ששלחו מלך ספרד עם גבור חיל שמו אמריק"א באניות רבות עם אנשי חיל וכבש הארץ החדשה ההיא ונקראת על שמו אמריק"א אך עם כל זה תמצא כי רבותינו ז"ל בזוהר הקדוש הכירו בזה ברוח קדשם ורמזו על הארץ הזאת בזוהר פרשת ויקרא דף י"ד וזה לשונו: אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין לילייא, עיין שם והאריך בזה הרב בנועם לשונו עיין שם, ולכן בזה מצינו טוב טעם למה שאנחנו מזכירים מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי באמת בעת אשר אצלינו יום הנה הוא לילה בעבר השני שכנגדינו והוא מאמר הכתוב ממש "יום ולילה לא ישבותו" (בראשית ח, כב): ובאופן אחר נראה לי בסיעתא דשמיא הטעם דמזכירין מדת לילה ביום וכו', דהאור רמז למדת הרחמים שממנה ימשך הטוב, והחשך רמז למדת הדין שממנה ימשך היסורין והצרות, ורמזו אנשי כנסת הגדולה לאדם בתיקון השבח הזה בכל יום שאם יראה [עצמו] עומד בטובה ושלוה שהוא האור לא יבעט כמו שכתוב "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו), אלא יחשוב ויעלה על לבו את החשך שממנו יבואו צרות ויסורין, ואם יראה עצמו עומד בחשך בצרות ויסורין אל יתייאש מן הרחמים, אלא יעלה על לבו את האור שיזרח עליו בטובה ומנוחה לכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, ועוד אמרתי בסיעתא דשמיא טעמים אחרים בזה ולא הזכרתים פה:

ובעבור נטות השמש לצפון ולדרום, התחלקה השנה לארבע תקופות, שהן ״קור וחום וקיץ וחרף״ (בראשית ח כב). כי ימי הזרע הם חצי השנה, בהיות השמש במזלות הדרומיים, וימי הקציר בהיותה בצפוניים.¹²לשון הפסוק ״עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו״, ופירש שם ראב״ע: ״זרע וקציר — חלק השנה לשנים, ואחר כך לארבעה. קור כנגד החום, וקיץ כנגד החורף. והם כנגד ארבע תקופות בשנה״. אולם חז״ל דרשו את הפסוק על שש תקופות: ״רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר אומר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו, חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף, חצי שבט אדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר, חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ, חצי אב אלול וחצי תשרי חום״ (בבא מציעא קו ב). והחל מימי הקור. ותחלת זאת התקופה בהיות השמש בסוף נטותה לדרום, אז יחלו הימים להאריך ויחלו הלילות להתקצר, ואלה ימי התקופה קרים ולחים. ובהיות השמש בנקודת המחברת אז ישתוה היום והלילה בכל הארץ. וימי זאת התקופה חמים ולחים. ומתחלתה יחלו הימים להאריך, כי השמש נוטה לפאת צפון, וסוף התקופה בסוף נטותה לצפון. ומשם תחל התקופה האחרת. והשמש יורדת מפאת צפון, אז יחלו הימים להתקצר והלילות להאריך. ואלה הימים, שהם ימי הקיץ, חמים ויבשים. ובהיות השמש בנקודת המחברת השנית, אז ישתוה היום עם הלילה, ויחלו שיתקצרו הימים ויאריכו הלילות. וימי זאת התקופה קרים ויבשים.¹³״קור — רביעית השנה, ותחלתה בהיות השמש במזל גדי, כי מאז יחלו הימים להאריך. וחם — בזמן עלות השמש בפאת צפון. וחרף — הרביעית הנשארה, והחל מעלות השמש לדרום, בעבור כי לדרום בני הגלגל הגדול. והוא סוד״ (שיטה אחרת לבראשית ח כב, עמ׳ קפג). ובעבור היות תקופות הקיץ והחרף יבשות, אמר הכתוב ״בקיץ ובחרף יהיה״ (זכריה יד ח).¹⁴לשון הכתוב ״והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם, חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון, בקיץ ובחרף יהיה״. רבי דוד קמחי (רד״ק) פירש על אתר: ״כתב החכם רבי אברהם אבן עזרא זכרונו לברכה כי זכר ׳קיץ וחורף׳ לפי שהם תקופות יבשות, כי ימי הקיץ הם חמים ויבשים, וימי החורף קרים, ובאלה הימים יחסרו הנהרות״. כי באלה הזמנים יחסרו הנהרות, חוץ מיאור מצרים, כי הוא יוצא ממעינות הרי הלבנה בפאת דרום.¹⁵״אמר אחד מגדולי דורו ׳פישון׳ הוא יאור מצרים. ולא זה הדרך. כי הנה גיחון גם פרת וחדקל הם נודעים, ושלשתם באים ממזרח למערב. ולא כן יאור מצרים, כי הוא יוצא ממעין שהוא בהר הנקרא ׳הר הלבנה׳. והוא לפאת נגב מהקו השוה, שהוא תחלת הישוב לפאת צפון. על כן יגברו מימי יאור מצרים בתמוז, ולא כן השלשה הנהרים הנזכרים. והנה מקום זה הנהר לא ידענוהו״ (שיטה אחרת לבראשית ב יא, עמ׳ קסז). ובפירושו הרגיל לבראשית ב יא כתב: ״יאור מצרים יוצא מהר הלבנה, רחוק מקו השוה בצד נגב. והראיה, גדולה בקיץ״.