מי השלוח
ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו. ומתרגמינן כל בר ישראל דאשתמד. וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו וגו'. וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה'. בזה מראה השי"ת לישראל שכל הענינים המה הפכים מדעת הטבע, שהוא דעת עכו"ם, שאומרים שהעצם והמקרה המה מחולקים בשורשן ולא יתחלפו בשום פעם, שהעצם לא יקבל המקרה ולא ישתנה במקרה וכן המקרה לא יוכל להתהוות עצם. אבל מאמיני ה' יראו מפורש שאין כח בעצם ובמקרה רק ממה שמשפיע להם השי"ת, לכן ישתנו כפי רצון השי"ת. ועכו"ם שאומרים שהעולם הוא מקרה, הם בעצמם יתקראו מקרה, ובעצם אין להם חיים בשורש. ולכן כתיב וכל עבד איש מקנת כסף וגו' וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' היינו שיכול הגר להתנטע בישראל. כדאיתא במדרש (רבה ויקרא א',ב') ישובו יושבי בצלו (הושע י"ד,ח') אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקב"ה. יחיו דגן נעשו עיקר כישראל, וזהו שממקרה יתהווה עצם. וכן בר ישראל דאשתמד יוצא מכלל ישראל, וזהו שהעצם יקבל המקרה, כי הכל הוא ברצון השי"ת, וענין קרבן פסח רומז על זה.
ליקוטי הלכות
וְזֶה בְּחִינַת יֵין נְסָכִים בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן שֶׁאָז מַעֲלִין מִבְּהֵמָה לְאָדָם שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת הַקָּרְבָּן. וְאָז מְנַסְּכִין יַיִן לְהַעֲלוֹת הַיַּיִן מִבְּחִינַת שִׁכְחָה לְזִכָּרוֹן בִּבְחִינַת זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן. וְתַרְגּוּמוֹ, כְּדּוּכְרַן יַבְּבוֹת וְכוּ' עַל חֲמַר עַתִּיק דְמִתְנַסֵךְ וְכוּ' (הוֹשֵׁעַ יד) כִּי שִׁכְחָה וְזִכָּרוֹן הֵם בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי בִּשְׁעַת נִסּוּךְ הַיַּיִן הָיוּ תּוֹקְעִין בַּחֲצֹצְרֹת שֶׁזֶּה בְּחִינַת זִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְכוּ' וְהָיָה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְכוּ'. הַיְנוּ כַּנַּ"ל: