הלכה על הושע 14:8

"ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך" (שמות כג, כה), נראה לי בסיעתא דשמיא דידוע דחכמינו ז"ל דרשו עבודה זו תפלה, כי היא עבודה שבלב, והיא שחרית מנחה ערבית בכל אחת יש י"ט בברכות בעמידה, הרי סך הכל ז"ן ברכות כמנין "דגן", כי על ידי שלש תפלות יהיה שפע פרנסה לישראל, כידוע שפרנסה תלויה בשלוש תפלות של ישראל, ולזה אמר "יחיו דגן ויפרחו כגפן" (הושע יד, ח), וידוע כי שם "אל הויה" עולה ז"ן, וכמו שכתוב "אל ה' ויאר לנו" (תהלים קיח כז) ושמות "אל הויה" נרמזים באותיות "אוכל" שהם אותיות "אל כ"ו" דמספר שם הוי"ה כ"ו והם חסדים גמורים שמהם נשפע פרנסה טובה, והיינו שבזכות ז"ן ברכות של שלש תפילות יתעורר השפע מן "אל הוי"ה" שעולה מספרם ז"ן, ובזה יובן בסיעתא דשמיא רמז הכתוב "מזוינו מלאים מפיקים מז"ן אל ז"ן" (שם קמד יג), שבכוח ז"ן ברכות נמשיך שפע משמות "אל הוי"ה" הם מספר ז"ן, ובזה יובן בסיעתא דשמיא "מן האוכל יצא מאכל" (שופטים יד, יד) אוכל "אל כ"ו" כלומר מן "אל הוי"ה" שמתעוררים על ידי ז"ן ברכות של שלש תפילות, "יצא מאכל" הם פרנסה לישראל ולזה אמר "ועבדתם את ה' אלהיכם" זו תפלה שיש בה ז"ן ברכות, ועל ידי כן "וברך את לחמך ואת מימיך:

שנינו בברייתא בפסחים: (ק"ו.) "זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ ז) - זוכרהו על היין בכניסתו". דזכירה כתיב על היין - 'זכרו כיין לבנון', (הושע יד ח) 'נזכירה דודיך מיין' (שיר השירים א ד) (תוספות). ונראה דקידוש על היין אסמכתא הוא, (שם) ועוד אפשר לומר דקידוש על היין דבר תורה, אבל הך דהמברך צריך שיטעום - זהו מדרבנן. (שם)ונסתפקו רבותינו בעלי התוספות אם קידוש על היין דבר תורה או מדרבנן, והרמב"ם בריש פרק כ"ט כתב: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: (שמות כ ח) "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש. וצריך לזכר[י]הו בכניסתו וביציאתו: בכניסתו בקידוש היום, וביציאתו בהבדלה… ומדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין וכו'" עכ"ל. הרי כתב מפורש דמן התורה יוצא בדברים בלבד. ולפי זה מן התורה יצאנו ידי חובה בתפ(י)לה, בברכת 'רצה במנוחתינו' שברכנו 'מקדש השבת', והקידוש שעל הכוס הוא מדרבנן. ובמכילתא איתא: 'זכור את וגו' - קדשהו בברכה', וכן פסיקא להו לגדולי האחרונים דזהו מדרבנן, (מג"א סק"א והשג"א סימן ס') וכן כתב הסמ"ג בעשין, (כ"ט) דמן התורה הוא בדברים בעלמא ע"ש.