Chasidut על הושע 2:21

וזהו עצמו מאמר הכתוב (עמוס ה, ז) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו כו' ואספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים, ופירש"י ז"ל בזכות הצדקה ומשפט שעשה לפני אברהם נתתי להם חסד ורחמים שנאמר (הושע ב, כא) וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, עתה שהם הופכים ללענה המשפט, והצדקה לארץ, הניחו אספתי מהם החסד והרחמים ע"כ. הנה זהו כל דברי המשל והנמשל שאמרנו. וענין הפיכת המשפט ללענה שהזכיר ולא אמר שאינם עושים משפט כדרך שאמר בצדקה שמניחים אותה לארץ, דהיינו שאינם עושים צדקה, וגבי משפט אמר שהופכים אותו ללענה, הדבר ברור שהכוונה לכל דברי המשל שאמרנו, דהיינו שמוציאים הדין מדייני ישראל ונותנים הכסא לשונא המלך.

מדרש פרשה ל"ג. (שמו"ר פל"ג ה') דבר אחר ויקחו לי תרומה (שמות כה ב) , הה"ד (משלי כב א) נבחר שם מעושר רב, עכ"ל. הנה לא נדע השייכות לכאן. (הגם שדרש הפסוק על משה ופנחס ומרדכי, אין עניינם לכאן), על כרחך צריך לומר דגם בכאן רוצה לדרוש איזה שם מהשמות החביבים. ונ"ל דרצה לפרש מהו ויקחו ל"י תרומה, ל"י דייקא. והנה כבר אמרנו ל"י הם אורות המקיפין של "ישראל, דאתוון ל"י הן המה אותיות הקצוות שבתיבות ישרא"ל, הנה המה מרמזים לקידושין הרי את מקודשת ל"י ידים מוכיחות. וידוע דעל ידי הקדושין מהחתן אל הכלה בחינת מקיף, ואחר כך בייחוד בחיבת ביאה ניתן לה אור פנימי. והנה אתוון אש"ר שבתיבת ישרא"ל המה באמצע, רמז לאור פנימי הניתן ביחוד הגמור בהתחבר רמ"ח דדכורא עם רנ"ב דנוק', ובהוספת המפתח שאמר רבי עקיבא בבכורות (מ"ה ע"א), (הוא סוד גורן ארנן [דברי הימים א' כא יח] מקום המקדש [עיין זוהר ח"ב רי"ד ע"א]), סך הכל תק"א מנין אש"ר. והנה בשעת מתן תורה היה בחינת אירוסין ואתם תהיו ל"י וכו', וכמד"א (הושע ב כא) וארשתיך ל"י וכו'. ולעתיד במהרה בימינו יהיה בחינת נישואין, (כי בועליך עושיך ה' צבאות (ישעיה נד ה)). והנה הכלה הארוסה בשמרה בטהרה ימיה ותצפה מתי יבואו זמני הייחוד, היא אשר תזכה לחסות תחת כנפי בעלה בקבלת אור פנימי. ויתפרש לפי זה הפסוק דבר אל בני ישראל, אשר שמם ישראל אתוון ל"י אשר, פנימי ומקיף, אירוסין ונשואין, ויקחו (כעת) ל"י תרומה, (כל תרומת מעשיהם יהיה כעת בבחינת ל"י), מאת כל איש אש"ר ידבנו לבו, (ר"ל מאת האיש אשר לבו מתנדב ומצפה לבחינת נישואין שיהיה יחודא שלים בבחינת אש"ר, מזה האיש) תקחו את תרומתי, והיא הקדמה לנדבת המשכן לבנות בית חתנות מאשר יתנדבו זהב וכסף ונחשת וכו'. והנה בא המדרש לפרש אומרו ל"י כנ"ל, וגם למה לא הזכיר הנדבה תיכף, והוה ליה למימר ויקחו ל"י תרומה זהב וכסף כו', ואחר כך הוה ליה לסיים מאת כל איש וכו'. אך לפי מ"ש לעיל הנה שם ישרא"ל גורם לזה כנ"ל, לזה הביא הפסוק הה"ד נבחר שם מעושר רב, הבן הדבר:

עוד ביאור על המדרש הנ"ל (שמו"ר ל"ג א') הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב וגו'. ובזה יתיישב גם הא דאיתא במדרש תנדב"א (רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. על פי מה דאיתא בכתובות (דף ס"ב ע"ב) גבי בריה דרבי דאמר אכנס והדר איזל, וא"ל בני מדעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו וגו', והדר כתיב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', עיין שם. והיינו דאיתא במדרשים דנתינת התורה הוי כמו אירוסין, כמו שנאמר (הושע ב כא) וארשתיך, והשראת שכינה במשכן לדור בתוכם, דוגמת נישואין, והבן. והנה נלמד זה באמת מפסוק דכתיב קודם, דהיינו ויקחו לי תרומה דהיינו תרומת המשכן, ובפרט לפי מה שפירשו המפרשים דלי לשמי, ר"ל שיעשו משכן ששם יקרא השם ככתיבתו, רק דגמרא נקט קרא דמפורש טפי, והבן. ועדיין יש להבין לכתחילה מאי קסבר דאמר תביאמו, כי לא אדם הוא להנחם. ונראה דזה ידוע דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה, והנה השראת שכינה היא על ידי התורה, כמו שאמרו (אבות פ"ג מ"ו) מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי עמו, ואין לו להקב"ה בעולמו, ר"ל מקום לשרות בו, אלא ד' אמות של הלכה היא מקומו (ברכות ח' ע"א), ולכך לא הוי מצלו אלא היכי דהוי גרסו וכו' (ברכות דף ח'.), כנ"ל ברור. וכמו שאמרו במדרש בפרשה דילן שאמר הקב"ה אני נמכרתי עמה כביכול, וחשש השי"ת שאם יגלה השראת שכינתו בביתו ובמשכן בקבע, יסברו שלא יצטרכו לעסוק בתורה כל כך, ובהתחלה היה צריך שקידה, לכך חשב יורגלו בה קודם ויקבלו אותה היטב, ואחר כך אגלה השראתי בקבע, ושוב לא יסירו כיון שכבר הורגלו, והבן. אבל כשקבלו עליהם בפה מלא שיעסקו בה, אז ה' אמר לשכון ביניהם. ולענ"ד נעשה, מרמז על עשיית המשכן שנקרא עשיה כמ"ש (שמות כה ט) וכן תעשו, והיינו נעשה מרמזי רמיזי שידור ביניהם, ואף על פי כן ונשמע, ולכך אתי שפיר מה שהקדימו נעשה לנשמע. ועל פי זה יובן מה דאמר מדעת קונך יש בך, דהוא ממש דוגמת זה דקבל עליו ללמוד תורה אחר כך, ומבואר על פי זה המדרש בשעה שאמרו וכו', והבן. והנה אמרו (ברכות ח' ע"א) כי נסיב וכו' מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב), וגם אמרו במסכת קדושין (קידושין ו' ע"א) שלקיחה הוא לשון קידושין דאקרי לקיחה דכתיב (דברים כב יג) כי יקח, וגם אמרו (יבמות ס"ב ע"ב) כל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וכו'. ועל פי זה יתבאר המדרש ויקחו לי תרומה, זה מלמד דיש למהר לנשואין, ומיהו דוקא באופן אם מקבלין עליהם עול תורה כמו שהיה שם, על זה אמר זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי טוב, היינו לקיחת אשה דאיקרי ליקוחין ואיקרי טוב, אם כן הוא לקח טוב נתתי לכם רשות על זה ממתן תורה כנ"ל, רק תורתי אל תעזובו אחר כך, על אופן זה יש לכם רשות, והבן כי נכון הוא בס"ד.