מדרש על הושע 2:21

דָּבָר אַחֵר, וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא לְמַטְרוֹנָה, וְהִכְנִיסָה לוֹ שְׁנַיִם אֲרִיסִין, אַף הַמֶּלֶךְ זָקַף לָהּ כְּנֶגְדָן שְׁנֵי אֲרִיסִין, אִבְּדָה מַטְרוֹנָה אֶת שֶׁלָּהּ, אַף הַמֶּלֶךְ נָטַל אֶת שֶׁלּוֹ. לְאַחַר יָמִים עָמְדָה וְכִשְּׁרָה אֶת עַצְמָהּ וְהֵבִיאָה אוֹתָן שְׁנֵי אֲרִיסִין, אַף הַמֶּלֶךְ הֵבִיא אֶת שֶׁלּוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵלּוּ וְאֵלּוּ יֵעָשׂוּ עֲטָרָה וְיִתְּנוּ בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל מַטְרוֹנָה. כָּךְ אַתָּה מוֹצֵא אַבְרָהָם נָתַן לְבָנָיו שְׁנֵי אֲרִיסִין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָקַף לָהֶן כְּנֶגְדָם שְׁנֵי אֲרִיסִין, חֶסֶד וְרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד, וְאוֹמֵר (דברים יג, יח): וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ וגו', אִבְּדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ו, יב): הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה טז, ה): כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי וגו' אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים. עָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְכִשְּׁרוּ אֶת עַצְמָן וְהֵבִיאוּ אוֹתָן שְׁנֵי אֲרִיסִין, מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (ישעיה א, כז): צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵבִיא אֶת שֶׁלּוֹ, מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (ישעיה נד, י): כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וגו', וְכֵיוָן שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת שֶׁלָּהֶן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵלּוּ וְאֵלּוּ יֵעָשׂוּ עֲטָרָה וְיִנָּתְנוּ בְּרֹאשָׁם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, כא כב): וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעְתְּ אֶת ה'.

וירא ישראל את היד הגדולה מכות חמורות ומכות משונות זו מזו ומיתות משונות ומיתות חמורות זו מזו: ר' יוסי הגלילי אומר מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות שבמצרים הוא אומר (ח' ט"ו) ושמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ועל הים הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה כמה לקו באצבע עשר, אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות: ר' אליעזר אומר מניין שכל מכה ומכה שהביא המקום ב"ה על המצרים היתה של ארבע מכות שנ' (תהלים ע"ח מ"ט) ישלח בם חרון אפו עברה אחת זעם שתים וצרה שלוש ומשלחת מלאכי רעים ארבע אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות: ר' עקיבה אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה ב"ה על המצרים היתה של חמש מכות שנ' ישלח בם חרון אפו הרי אחת עברה שתים זעם שלוש צרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש, אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות: וייראו העם את ה'. לשעבר לא היו יראים את ה' עכשיו וייראו את ה': ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אם במשה האמינו קל וחומר במקום אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו האמין במי שאמר והיה העולם: כיוצא בו אתה אומר(במדבר כ"א ה') וידבר העם באלהים ובמשה אם באלהים דברו קל וחומר במשה אלא ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם: ד"א ויאמינו בה' ובמשה עבדו גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' אז ישיר משה ובני ישראל: ר' נחמיה אומר מניין שכל העושה מצוה אחת באמונה לפני מי שאמר והיה העולם כדאי הוא שתשרה רוח הקדש עליו ויאמר שירה שכן מצינו באבותינו שבשכר אמונה שהאמינו זכו ששרת עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' אז ישיר משה ובני ישראל: וכן את מוצא באברהם שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשכר אמנה שנ' (בראשית ט"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה ואומר (ישעיה כ״ו ב') פתחו שערים ויבא גוי [צדיק] שומר אמונים (בשכר) [בשער] זה בעלי אמונה נכנסין וכן הוא אומר (תהלים צ"ב ב') טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות [וגו'] כי שמחתני ה' בפעליך מי גרם לנו לשמוח בשמחה הזאת אמנה שהאמינו בעולם הזה שכולה לילות: וכן יהושפט אומר (דה״י ב' כ' כ') האמינו בה' אלהיכם ותיאמנו האמינו בנביאיו והצליחו: וכן את מוצא שאין גליות מתכנסות אלא באמנה שנ' (שה״ש ד' ח') אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה ואומר(הושע ב' כ"א) ואירשתיך לי באמונה, ואומר (חבקוק ב' ד') וצדיק באמונתו יחיה, ואומר (ירמיה ה' ג') עיניך הלא לאמונה הא גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמונה שהאמינו ישראל שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל ולהלן הוא אומר (תהלים ק"ו י"ב) ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה וְכָתַב לָהּ מַתָּנוֹת מוּעָטוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְלָקְחָהּ, כָּתַב לָהּ מַתָּנוֹת רַבּוֹת כְּבַעַל. כָּךְ הָעוֹלָם הַזֶּה אֵרוּסִין הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, כא): וְאֵרַשְׁתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְלֹא מָסַר לָהֶם אֶלָּא הַלְּבָנָה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, אֲבָל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִהְיוּ נִשֹּׂוּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, ה): כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מוֹסֵר לָהֶן אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.