ישמח משה
קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם (ויקרא יט ב). בספרי אם אתם מקדשים עצמיכם, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקדישים אותי, ואם אין אתם מקדשים עצמיכם, מעלה אני עליכם כאלו אין אתם מקדישים אותי, או אינו אומר אלא אם אתם מקדישים אותי הריני מקודש, ואם לאו איני מקודש, תלמוד לומר כי קדוש אני, בקדושתי אני בין מקדישים אותי בין אין מקדישים אותי. אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות מחקה למלך, עכ"ל (הובא בחן טוב, ועיין שם מה שתמה על הספרי). והנ"ל כי הנה דעת כמה אנשים כי בלימוד התורה לבד יבא האדם לשלמותו, אבל האמת לא כן, כי בעיון לבד מקודש רק נפש האלקית, והיא קדושה בעצמותה קודם בואה לעולם הזה, ועיקר ביאתה לעולם להכניס בקדושה הנפש הטבעית והחיונית והבהמית וכל חלקי הגוף. והיה קשה בקרא מה נתינת טעם הוא זה כי קדוש אני ה', הידמה יציר ליוצרו, לכך מפרש קדושים תהיו, היינו עצמותיכם מה שזולת חלקי, כי קדוש אני ה' ואין אני צריך לומר לך על חלקי, כי נמשך הקדושה מהכל לחלק. וזה דברי הספרי אם אתם מקדשים עצמיכם דייקא, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקדישים אותי, היינו חלקי אף שאיננה צריכה לקדושתכם, ואם אין אתם וכו', אף שאתם מקדשים את חלקי בלימוד תורה, מעלה אני עליכם וכו', כי הוא לא ירדה לעולם הזה משום זה ואינה צריכה לכם, ואמר הספרי או אני אומר וכו', ר"ל שמא חלקי צריכה לקדושתכם, ואינכם צריכים לקדש רק אותה, תלמוד לומר כי קדוש וגו', אלא ודאי שאתם צריכים לקדש שאר החלקים. אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות מחקה למלך, ר"ל שהפמליא עיקרם להיות מחקה עול מלכות בלב אנשי המדינה, הכי נמי הנשמה שהיא מהיושבים ראשונה במלכות, עיקר עבודתה להיות מחקה בלב הבשרי והחומרי עול מלכותו ית', והוא נכון בס"ד.
באר מים חיים
ואפשר לזה יאמר הכתוב (ויקרא י"ט, ב') קדושים תהיו כי קדוש אני ה' וגו' ולכאורה יפלא נתינת טעם של כי קדוש כי הלא אדרבה אם הקדושה גדולה כל כך שאתה קדוש ושמך קדוש איך יוכל בשר ודם להגיע לזה כי היעשה אדם אלהים. ואמנם לדברינו הנזכרים שכאשר האדם מקדש עצמו מעט מלמטה אז נשפע אליו שפע אורה משם הוי"ה ברוך הוא המקדש אותו מלמעלה בכל מיני קדושות באורות פנימים ומקיפים, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו יאמר הכתוב קדושים תהיו כלומר שתוכלו להיות קדושים אם תרצו כי קדוש אני ה' שאני הוי"ה המהוה משפיע אליכם בחינת הקדושה מלמעלה ממקור קדושתי על כן תוכלו בקל גם אתם להתקדש בקדושתי. (וכבר כתבנו שהקב"ה הוא המשלם לאדם כפעלו כי המנהג את עצמו בעבודה למעלה מהטבע כן מתנהגים גם עמו להעשות לו נסים מופלאים שלא בדרך הארץ לרבים או ליחיד כמו נסי מצרים וקריעת ים סוף וכמעשה דרבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה.) שאמר מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק וכו' כי (איוב ל"ד, י"א) פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו).
קדושת לוי
קדושים תהיו כו' (ויקרא יט, ב). במדרש (ויק"ר כד) יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני ה', קדושתי למעלה מקדושתכם. הנראה לי בזה וכבר האריכו הקדמונים בענין הזה, דהיינו במה שיכול האדם לגשת על עבודת הקודש איזה עבודה שהוא בלב הוי אומר זה תפלה, דהיינו במה שנותן נגד עיניו גדולת הבורא ברוך הוא אומר מה אני לבקש ולזעוק לפני המלך הגדול מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הלא אני עפר רמה ותולעה מלא עונות ופשעים, ואחר כך חושב בעצמו מהיום והלאה אני מקבל עלי עול מלכות שמים באמת ובלב שלם וכן בכל יום ויום ילך ממדריגה למדריגה וישמע חכם ויוסיף לקח. וזהו דאיתא במסכת שבת (כא:) נר חנוכה בית שמאי אומרים כו', ובית הלל אומרים מוסיף והולך, פירוש לפי שבכל יום מהח' ימי חנוכה כאשר מקיים מצוה ומצוה גוררת מצוה, אזי מתדבק לעבודת הבורא ברוך הוא ובכל יום כאשר עושה עוד מצוה אזי מתדבק יותר להבורא ברוך הוא ונמצא אז רואה גודל שפלותו, כי כל מה שהוא קרוב יותר אל המלך אזי נראה יותר בעיניו גודל שפלותו ובזה יהיה יכול לבוא אל מדריגת אי"ן ולענוה יתירה. ובית הלל שהיו במדת ענוה ביותר על כן אמרו מוסיף והולך כנ"ל. וזה כוונת המדרש קדושים תהיו, יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני ה', קדושתי למעלה מקדושתכם, דהיינו מחמת רוב קדושתכם אזי נתקדש שמי ביותר. וזהו קדושתי למעלה , דהיינו שנתקדש שמי מחמת קדושתכם. והנה מה טוב ומה נעים לכל איש הישראלי להתדבק במדת ענוה וכמאמר הכתוב (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה', ואז יגרום שיתקדש שמו הגדול בזה על ידי אנשים אשר הם בוודאי חשובים ועושים מצות ומעשים טובים ואף על פי כן הם בעיניהם כאין נגד הבורא וזהו שנתגדל שמו ברבים. כן יתן לנו השם יתברך מדת ענוה ושאר מדת ישרות אמן: