פירוש על ויקרא 19:2

וידבר גו' כל עדת וגו' קדושים תהיו כי קדוש וגו'. לכאורה אינו מובן מהו נתינת טעם באומרו כי קדוש אני גו' כי איך יוכל האדם להדמות לבוראו ית' ממ"ה הקב"ה בורא כל העולמים והוא א"ס וא"ת ומושלל מהשגה. עוד למה נתנה התוה"ק פה טעם יותר מבכל המצות גם לידע ענין הציווי באומרו קדושים תהיו מהפירושה ואיכותה: אמנם י"ל כי הנה פרשה זו נסמכה לפ' עריות דלעיל בפ' אחרי ובפ' הקודמת הזהירנו הבורא ית' להיותינו פרושים מן העריות האסורות וכאן בא הכתוב להוסיף קדושה על בנ"י עם ה' בני אל חי ע"ד שאמרו קדש עצמך במותר לך. והיינו הגם שנצטווה האיש הישראלי לקיים מצות עונה כידוע מדחז"ל. אמנם לבל יעלה על מחשבתו לשום תאוה חומרי וגשמי רק יהיה בדול ומופרש מחשק התאוה ואדרבה לקדש את עצמו אז במחשבות קדושות בכל האפשרי לפי ערך השגת כאו"א. וכמבואר בספה"ק. וזהו לשון קדושים תהיו לשון פרישה והבדלה. וכמ"ש התוי"ט בפי' הלשון הרי את מקודשת לי עיי"ש ואולי יאמר האומר וכי היאך אפשר לבוא לבחי' מצוה זו ולקיימה והלא התאוה שולטת על הרצון ואיך הוא באפשרי להכניס בחי' הריחוק והפרישה והקדושה. בבחי' החושב והלא התאוה מנגדה ההפכיי אכן יש עצה לאיש הישראלי הרוצה להיות להרחיק עצמו מהתאוה הבהמית ולהכנס בגבול הקדושה והוא שיהיה חקוק במחשבתו בכל עת ועונה. והלא ידוע כי כל בחי' נשמת עם בנ"י המה חצובים מתחת כסא כבודו ית' וית' והם חלק אלוה ממעל ומדביק עצמו בשורשו הרמה בקודש באהבה וביראה. והבורא בהוב"ש הנכבד והנורא. ידוע כי הוא ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיני' ועכ"ז הוא מובדל ומופרש מכל עלמין וכשאדם בא לידי דביקות הש"י באמת ובאהבה וביראה אז הוא בסוד נשמת שדי תבינם ויכול לבוא לבחי' זו להדמו' לקונו כביכול בבחי' זו שהוא פרישות וקדוש' כי הוא חלק אלוה ממעל ומה שישנו בהשורש ישנו ג"כ בגדר הענפי'. ולז"א הכתוב כי קדוש אני ה' אלהיכם. היינו לאשר אני אלהיכם ונשמותיכם המה חלק אלוה ממעל לזה יש יכולת ביד כל איש ישראלי לבוא לבחי' קדושה הלזו כאו"א לפי בחינתו ושורש נשמתו בקודש ולזה בא הציווי בפרשה זו בהקהל דבר אל כל עדת בנ"י כי כל נשמות ישראל המה חצובים ממקור עליון זו למעלה מזו. אמנם כולם שוים לטובה ולקדושה ולברכה. והבן כ"ז היטב: או י"ל דבאמת יש בישראל אנשים צדיקים שנשמתם מאיר להם כ"כ עד שבנקל יכולים השיג מדריגה זו לקדש עצמם במותר להם וכמבואר אך יש אנשים כשרים פחותי הערך שאין בכח השגתם להגיע בעצמם למדריגת קדושה בלתי עזר וסיוע לזאת עצה קמ"ל לכלול עצמו עם כל אחינו בנ"י יחד. ואז איש את אחיו יעזורו. דהנה כתיב נר ה' נשמת אדם ר"ל דהנשמה נמשלה לנר. וכמו שראינו כמה פעמים באיזה נר שאינו יכול לדלוק יפה ולהאיר בפ"ע עכ"ז כשמדבקין זה הנר לכמה נרות יפים אז גם הנר הזה בטל ונכלל בכלל נרות היפים ודולק גם הוא ביניהם. כמ"כ בנשמות ישראל כשהם כלולים יחד אז אף הנשמה שאינה מאירה כ"כ בפ"ע מכ"מ מתוך כללותה עם שאר נשמות ישראל מאירה ג"כ ומתעוררת גם היא לעבודת הש"י וז"ש כל עדת בנ"י ר"ל שיוכללו יחד כל העדה הקדושה ואז קדושים תהיו שיהא היכולת ביד כאו"א מישראל לבוא למדריגות קדושה. כי קדוש אני גו' וכולכם באתם ממקום אחד ומשורש אחד נחצבו נשמתכם ועי"ז בהתכללותם יחד בנקל יבואו למדריגה זו וכיה"ר אמן:

קדשים תהיו וגו'. קדושה הוא לשון הבדל ולשון שייכות וזימון, היינו כי השי"ת יזהיר לישראל שיהיו מובדלים מכל דברי עוה"ז ויהיו מזומנים ושייכים לעבודתו ית'.