Chasidut על ירמיהו 4:22

וטעם הדבר בשינוי החלקים האלו, כי חלק המעולה שבנשמת האדם הוא השכל, ולרוב מעלתו אינו מקבל פגם ממעשי האדם כי עליו נאמר (ישעי' מב, ח) וכבודי לאחר לא אתן. אלא בעת שרוצה האדם לפגום ולחטוא עם שכלו באמונות כוזבות או כענין מאמר הכתוב (ירמיה ד, כב) חכמים המה להרע, ר"ל שמשתמש בשכלו בדברים רעים שאינם עבודת ה' או איזה דבר הרשות והיתר אז מסתלק זה השכל מאתו, וכאשר תראה אדם חכם להרע תדע שחכמתו ושכלו אינו כולל שכל הקדוש שבאיש הישראלי אשר מקורו הוא מקור חיים אלא הוא מס"א מקיר המות ועליו ארז"ל (ברכות י"ח:) רשעים בחייהם קרוין מתים כמ"ש מזה במ"א. והנה חלק זה הוא ממקום שהוא מקור עולם הבא האמתי עין לא ראתה ומרוב התענוג ההוא נשפע גודל הרגשת התענוג לנפש רוח נשמה לכל אחד כפי ערכו ואפילו לגוף של צדיקים הגדולים המונח שלם בקבר נשפע הרגשת התענוג ההוא לפי ערכו, אבל העולם הבא האמתי הוא מקום חלק השכל, ולכן כאשר יגרום האדם שחלק זה נסתלק מאתו שוב אין לו חלק לעולם הבא, כי אף שירבה במצות ותורה איך יהיה לו עולם הבא מאחר שאותו חלק שבא לעולם הבא נסתלק מאתו, ולכן אפילו לא פגם בחלקים האחרים מהנשמה מהיכן יגיע לו הרגשת תענוג עולם הבא, ולכן בחלק זה לא נאמרו בו עונשים בתורה כי עונשים הכתובים בתורה המה תיקון הפגם, משא"כ השכל שאינו מקבל הפגם רק נסתלק אין מקום לתקן בזה ואת מי יתקן מאחר שאינו ברשותו וידו כלל.

וּכְמוֹ כֵן כְּשֶׁנֶּחֱשָׁךְ אוֹר הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא מֵאִיר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, מִכָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֶצְלוֹ אֵינוֹ מֵאִיר כְּלָל, אַדְּרַבָּא הוּא חשֶׁךְ אֶצְלוֹ, וְזֶה מֵחֲמַת עֲכִירַת הַמַּעֲשִׂים וּכְסִילוּת הַשֵּׂכֶל, שֶׁעַל־יְדֵי מַעֲשִׂים רָעִים נִתְחַשֵּׁךְ שִׂכְלוֹ בִּכְסִילוּת, דְּהַיְנוּ דֵּעוֹת נִפְסָדוֹת וְחָכְמוֹת נָכְרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ד׳:כ״ב): חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ, כִּי עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלָל בְּשִׂכְלָם לְהֵיטִיב, כִּי אִם לְהָרַע, וְעַל־יְדֵי כְּסִילוּת הַשֵּׂכֶל, עַל־יְדֵי־זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִין אוֹר הַצַּדִּיק:

וְהַנָּחָשׁ הֵם אֵלּוּ הַחֲכָמִים לְהָרַע, הַחוֹקְרִים פִילוֹסוֹפְיָא וְאֶפִּיקוֹרְסוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ד׳:כ״ב): חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵטִיב לֹא יָדְעוּ; שֶׁהֵם רַק חֲכָמִים לְהָרַע, שֶׁאִם יִרְצוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחָכְמָתָם לְהֵיטִיב לֹא יוּכְלוּ. וְהֵם בְּחִינוֹת הַנָּחָשׁ, בְּחִינוֹת (בראשית ג׳:א׳): וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה.