Chasidut על ירמיהו 46:22

והענין הזה מרומז בזה"ק (במדבר קיח:) בענין המתחיל איש על דגלו באותות, דאיתא (שם) אבל ודאי הכי הוא דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי ואוקמוה דכתיב (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו' דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו ואפין הוו לד' סטרי דעלמא ומתפרשין בדיוקניהון וכלהון כלילן ביה באדם. מיכאל מימינא גבריאל משמאלא. אוריאל לקדמייהו. רפאל לאחורייהו. שכינתא עלייהו וכו'. ומבאר שם כל ענין התקשרות ישראל עם הקב"ה, ועניני השגחת הש"י בהנהגה, ובסדר התנהגות השפע והחיים, עד שמבאר ענין השגחת הש"י דרך לבושים וכדמסיק (שם קיט.) אמר רבי יהודה האי בישראל ודאי הכי הוא אבל באו"ה דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא, א"ל ודאי שפיר הוא דקא אמרת, פתח ואמר מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'. ת"ח כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא לתתא ישראל ועמין וכו' וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן ריישא, וכגוונא דרישא נטיל בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מ"ט בגין דאחיד ביה וכו' בלעם הוא אשתמש בכלהו כתרין תתאין והוא הוי חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא, בגין כך אמר מה אקוב לא קבה אל דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין וכו'. בכה רבי אלעזר פתח ואמר (ירמיה מו) קולה כנחש ילך וגו' השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש חיויא כד איהו כפיף רישא לעפרא סליק זנבא שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט. מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי רישא דאתכפיא לתתא, ועם כל דא מאן מדבר ליה לזנבה ומאן נטיל למטלנוהי האי רישא אע"ג דאיהו כפיף לעפרא הוא מדבר למטלנוהי וכו' אתי רבי יהודה ונשיק ידוי אמר אלמלא לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא לה די לי, דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושלטנותא דלהון היך מתדבר וכו'. שנודע לו ענין ההנהגה בתוך ההסתר שזה נרמז במרכבת יחזקאל כנ"ל. שנזכר מכל ההסתרות רוח סערה ענין גדול מה שלא נזכר במרכבת ישעיה, שאז לא היה נצרך כנזכר לעיל. ודי למבין הערה להעיר הבנה בענין שהוכרח יחזקאל לגלות מה שלא היה צורך לישעיה. והרי שלא נתגלה שום דבר בתורה, אלא מה שנצרך לאדם לעבודת הש"י ולחיזוק אמונתו ובטחונו בהש"י:

שנשיכתן נשיכת שועל, ור"ל שזכרנו שיש ג' דברים המקיימין העולם, וג' דברים מחריבין, מכל מקום הצדיק מקיים בג' דברים המחריבין. וזה שזכר ג' בחינות נגד ג' דברים, א' דין, לפעמים הוא מחריב, וכאשר נוטה ומעקש הדין להיות נוטה לפנים משורת הדין מקיים העולם, כך שועל שיניו עקושות, כפירוש רש"י, ומכל מקום ביד חכמים נקרא נשיכת שועל פקח שבחיות (ברכות סא:), מה שאין כן לאחרים. ונגד ב', אמת, שהוא הראש, ושקר הוא זנב ועוקץ, כמ"ש בזהר (ח"ג קיט:) קולה כנחש ילך (ירמיה מו, כב) - בגלותא רישא אתכפיא וזנב שליט וכו', כך (דניאל ח, יב) ותשלך אמת ארצה, והזנב שקר שליט, ומכל מקום ביד חכמים מפני השלום משתמשין בשקר כמ"ש בש"ס דכתובות (טז:) כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי ס"ל (שמות כג, ז) מדבר שקר תרחק, ובית הלל סבירא להו מותר לשנות וכו', וז"ש עקיצתן עקיצת עקרב, שיש לו ארס בזנבו הממית, כפירוש רש"י, ומכל מקום ביד חכמים על ידי סם הממית הם המחיין, מה אין כן לשאר אדם וכו'. ונגד ג', שלום, אם יתרחק מהרשע יהי' שנאה יותר, ומותר ללחוש ולדבר עמו בשפת חלקות שהיא לחש שרף, ולאחרים היא סכנת מיתה - חלק לבם עתה יאשמו (הושע י, ב). הרי כי כל דבריהם כגחלי אש - שיש בו תועלת למי שיודע להחם כנגדו, ויש בו נזק להכוות בו לפתי אשר ישתמש, כך דברי חכמים כנ"ל, ושפיר יש ליזהר כאמור, וק"ל.

הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, דכתב בזוהר פ' במדבר דף קיט ע"ב: בכה רבי אלעזר פתח ואמר (ירמיה מו, כב) קולה כנחש ילך, כפ[י]ף רישא לעפרא, סליק זנבא שליט ומחי, אוף הכא השתא ישראל בגלותא רישא כפוף לעפרא, ושאר עמין דמאידין בזנבא סלקין לעילא ושליטין ומחיין וכו', יעויין שם. וז"א הוא ישופך ראש, ר"ל כאשר הראש שליט אז ישופך ראש. ואתה תשופנו עקב, כאשר בזנב הנקרא עקב שליט ומחי', וק"ל.