Quotation_auto על ירמיהו 46:22
צרור המור על התורה
ואמר והלוית גוים רבים. לרמוז כי השם יעשה בדרך נס שלא יחסרו גשמים בארצו אע"פ שיחסרו בארצות הגוים. כאומרו הנותן מטר על פני ארץ שהיא ארץ ישראל שירד בה מטר רב. ושולח מים מעטים על פני חוצות. שזה רמז על חוצה לארץ שאינו יורד בהן אלא תמצית ארץ ישראל. ולכן אמר בכאן יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ולא לאחרים. ובזה והלוית גוים רבים. לפי שיהיה רעב בארצם ויבואו להלוות ולמשכן ולמכור כמוזכר ביוסף. ובזה ונתנך ה' לראש ולא לזנב. כי כולם יבאו להשתחוות לך לפי שאתה הראש אשר ישתחוו שם והם יהיו כמו הזנב. כי אחר שהם עומדים בארץ טמאה הם יהיו כמו זנב הבהמה שעומד במקום טמא בקיא צואה בלי מקום. ואתה כמו הראש שעומד במקום טהור. וזהו והיית רק למעלה אצל הראש ולא תהיה למטה אצל הזנב. אבל הגוים הם למטה כמו הזנב. ורמז ג"כ ונתנך ה' לראש ולא לזנב למה שאמר קולה כנחש ילך. כי הנחש לעולם מגביה זנבו כנגד ראשו. ואוה"ע הם משולים לנחש לפי שהם באו מזוהמת נחש הקדמוני. ולעולם הם (מאמרם) [מגביהים] הזנב כנגד הראש שהם ישראל. להכותם ולענותם כשהם תחת ממשלתם. ולכן הבטיחם כשיהיו טובים שיהיו לראש ולא לזנב. באופן שבזה תהיה למעלה ולא תהיה למטה. בתנאי שתשמע אל מצות ה' אלהיך לשמור בפה. כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ולעשות בפועל. ולא תסור מכל הדברים בלב. שלא תסירם מלבבך כאומרו ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. וזה כענין בפיך ובלבבך לעשותו. וכל זה אמר כנגד הארורים שכלולים כולם במחשבה בדיבור ובמעשה. כמו שפירשתי למעלה באומרו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו'. וזה שאמר בכאן ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם. במחשבה ובדבור ובמעשה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
על גחונך תלך בשעה שאמר הקב"ה לנחש כך ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים שנאמר קולה כנחש ילך ונמצא למד הימנה אמר הקב"ה אתה גרמת לבריותי שיהו מהלכין גחונין על מיתיהון אף אתה על גחונך תלך אף קללתו של הקב"ה יש בה ברכה אילולי שאמר ליה הקב"ה על גחונך תלך האיך היה בורח לכותל וניצול. ועפר תאכל לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה ושומט גידי אדמה ואוכל ולעתיד לבוא הכל מתרפאין חוץ מן הנחש וגבעונים. נחש דכתיב ונחש עפר לחמו. גבעונים דכתיב והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. אמר ר' שמואל בר נחמני כל אשה שתובעת בעלה הויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דאלו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים וידועים ואלו נבונים לא אשכחינן ואלו גבי לאה כתיב אלי תבא וכתיב מבני יששכר יודעי בינה. איני והאמר ר' יצחק עשר קללות נתקללה חוה דכתיב ואל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טיפי דמים דם נדה ודם בתולים. עצבונך זה צער גידול בנים. והרונך זה צער העבור. בעצב תלדי בנים כמשמעו. ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והוא תובע בפה וזו מדה טובה שבנשים כי קאמינא דמרציא ארצויי קמיה. הני שבע הויין כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין מאי היא אילימא משום דאסור לה יחוד בהדי גברי דלאו דידה הוא נמי אסיר ליחודי בהדי נשי דלאו דידיה אלא דאסירא לבי תרי. במתניתא תנא מגדלת שער כלילית יושבת ומשתנת מים כבהמה ונעשית כר לבעלה ואידך הני שבח הוא לה דאמר ר' חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ זו פרדה שכורעת ומשתנת מים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy