Chasidut על ירמיהו ל:7

במדרש (תנחומא סו"פ וישב) אמר ריב"ל בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, והקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא כו', נודע דברי הבעל שם טוב ז"ל על הפסוק (ירמיה ל') ועת צרה הוא ליעקב וממנה יושע כי מן הדינים בעצמם צומח ישועה:
(בית ישראל זידיטשוב, בפ' ויצא).

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. במדרש (רבה ויצא עד) ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה הרי ששים רבוא מחנים הרי מאה ועשרים רבוא. אמר רבי יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו כו'. הענין בזה דהנה מראית פני מלאך אלהים יתחייב לאדם יראה עצומה, וכמו שמצינו בדניאל (דניאל י). והוא מפני שהמלאך הוא ההיפך לגמרי מכל עניני עוה"ז, ולכן בהראותו לנכח פני האדם יסתר מהאדם כל הכח שיש לו בעוה"ז, כי עיקר חיות האדם הוא ההסתר שנמצא בעוה"ז, שעי"ז יש לו הויה וקיום לעבוד את ה' בפעולת מעשה ידיו. ומלאך הוא בהירות היותר גדול בעולם, מופשט מכל הסתרה, לזה הוא מתנגד לכל הלבושים הנמצאים בזה העולם^סחכמבואר בבית יעקב שמות פרשת משפטים אות מ: אמר אאמו"ר זצללה"ה מלאכי מורה על יראת ה' ודרך ארץ. היינו יראה קבוע במעמקי הלב. שבעומק לבו הוא דבוק תמיד בהש"י, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קס"ו.) מלאכי מלאך ה' דא שכינתא. וכן כתב בנאות דשא פרשת שמיני ד"ה ויהי [ב]: כמו שאמר אאמו"ר מלאך הוא יראה גדולה, כדאיתא בגמרא דמגילה (ג.) על הפסוק (דניאל י׳:ז׳) אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. לקמן פרשה זו אות טז, לג.. וכן מורה ראיית פני מלאך לבטחון אשר ישען האדם ע"ז, כמו שמצינו במנוח (שופטים י״ג:כ״ג) לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידנו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה. ולכן, מתחלה כשפגעו בו ביעקב מלאכי אלהים ורחש בלבו יראה ופחד, היה סובר שהיראה באה אליו מקטרוגו של עשו, שהוא עומד ומקטרג עליו בתמידות ועל כל ישראל יחד. אכן כאשר ראה אח"כ, שהן אמת שמראית פני מלאכי אלהים באה לו היראה, אבל הוא מאהבה מסותרת, מגודל האהבה שיש להם אליו. אז נטל מאלו ומאלו, יראה ובטחון ושלח פרוזבין לפניו אל עשו אחיו, שעי"ז יכנע ביותר. באחת רמז לו מגור מסביב, שיפחד מהם מלעשות לו דבר רע. ובאחת רמז לו על בטחון, שעוד יש לו תקוה ותוחלתו לא נכזבה, שידמה בנפשו שעוד יש לו תקוה לקוות לתשלום גמול אם ישוב מעשות מזמת לבו, ועי"ז ישוב ממחשבות הרצח. כי אם לא היה מראה לו את כל אלה אזי לא היה שב מעשות רצח, מאחר שלא היה לו ממה להתיירא ומה היה מפסיד, מאחר שאין לו תקוה לגמול, והוא כמו אדם היוצא ליהרג ואין עוד עליו דין ומשפט אשר יפחד ממנו, אזי הוא עושה כל מה שלבו חפץ מבלי מעצור. ולזה רמז לו אף ממדת הבטחון, שידמה לו שיש לו עוד תקוה להצפון ליראיו, ועי"ז ישוב ממחשבות רע בכדי שלא יפסד שכרו המוכן לו אם ימנע מעשות רע^סטכמו שהתבאר לעיל פרשה זו אות ו בסופו.. ופעלה בו זאת פעולת הטוב שיוכלו לקבל הגרים אשר יתגיירו ממנו בישראל. וכל הגרים אשר יתגיירו ממנו הם רק מזו האהבה שהזריח בו יעקב אבינו. וכן כל קיום ישראל בגלות הוא מזה שהשי"ת משגיא אותם שידמה לנפשם שיש להם מבטח עוז לתקות גמול, ועי"ז לא יפיקו זממם להתפשט בכל הרציחה, מפני היראה שלא יפסידו מכל הטוב הצפון להם. ולזה לעתיד בחבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג, שאז יראו שאפסה תקותם ותוחלתם נכזבה ואין להם עוד ממה להתיירא, יהיה אז עת צרה ליעקב שכמוה לא נהיה עוד, והשי"ת יושיעם כדכתיב (ירמיהו ל׳:ז׳) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע^עבית יעקב הכולל פרשת וישלח ד"ה וישלח [ג].:

והנראה בזה כי חז"ל אמרו כאן (בראשית רבה ע', א') ללמד לדורות הבאים שיהיו נודרין בעת צרה וכו' ולהבין ענין הנדר בעת צרה נראה כי הנה בעת הצרה על האדם אז צריך האדם ליפחד מאוד מאוד ממדת דינו של הקב"ה כי הלא השטן מקטרג בשעת הסכנה, ואפשר זה רמז הכתוב (בראשית כ"ז, א') ויהי כי זקן יצחק ויקרא אל עשו וגו' כי זקן נקרא מושל כמאמר הכתוב (שם כ"ד, ב') זקן ביתו המושל וגו', ולזה כאשר זקן יצחק שמדת הדין מושל ח"ו באדם אז ויקרא לעשו הם מארי דדינא כי נתעוררים כולם ח"ו עבור בחינת הגבורה דקדושה ואז מצא לו השטן הוא עשו אבי אדום לפתוח פיו לקטרג על האדם. ואמנם הנה אמרו ז"ל אם יש דין למטה אין דין למעלה ועל כן כשנודר האדם אז ומקבל על עצמו מיני סגופים כמו התעניות או מניעת אכילתו במקצת בלי תעניות או להרבות בתורה ותפילה אף בחלישת גופו הנה הוא מקבל עליו דין בעצמו בשמחה ויורדין הגבורות והדינים מלמעלה אל שורש האדם הזה כי מיד שמקבל עליו בחינת הסגופים הרי הם כאילו עשאם כמאמר הכתוב (דניאל י', י"ב) כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו'. כי הקב"ה בוחן לבות הוא ומיד כשיודע שזה יקיים כל מה שמקבל עליו עתה, מעלה עליו כאילו כבר עשאם ויורדים כל בחינות הגבורות על ראשו למטה על הדבר הזה שקיבל עליו ונשאר למעלה רחמים גמורים חיים ושלום וחסדים טובים, ואז האיש ההוא יוושע מכל צרותיו ונמתקין כל הדינים מעליו כי אם יש דין למטה אין דין למעלה (ועין בדברי הגילאנטי בספרו קול בוכים בפירוש אומרם ז"ל (בראשית נ"ט.) הקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול ותמצא קרוב לדברינו אלה). ואולי לזה אמר הכתוב (ירמיה ל', ז') ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע כלומר מן הצרה גופא באה לו הישועה במה שמקבל הצרה עליו מאהבת נפשו לעבודת ה' יותר ממה שעבד עד עתה, ואז נקרא ואברהם זקן שמדת החסד מושל בעולם ובל יוחן עשו וכת דיליה לקטרג על האדם.