מדרש על ירמיהו ל:7

יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה (תהלים כ, ב), רַבָּנָן אָמְרֵי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְהָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה פַּדְגוֹגִין, הָרִאשׁוֹן אָמַר יֵעָשֶׂה לוֹ כְּבָלִים שֶׁל מֵאָה לִיטְרִין, וְהַשֵּׁנִי אָמַר אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּכְבָלִים שֶׁל מֵאָה לִיטְרִין אֶלָּא יֵעָשֶׂה לוֹ כְּבָלִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר לִיטְרִין, בָּא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר הֵיאַךְ הוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בִּכְבָלִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר לִיטְרִין יֵעָשֶׂה לוֹ כְּבָלִים שֶׁל לִיטְרָא אַחַת. כָּךְ אָמַר משֶׁה יֵעָשׂוּ לוֹ כְּבָלִים שֶׁל מֵאָה לִיטְרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, יז): וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, דָּוִד אָמַר יֵעָשֶׂה לוֹ כְּבָלִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר לִיטְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, כְּשֵׁם שֶׁהַיּוֹם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת. כֵּיוָן שֶׁעָמַד יִרְמְיָה אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִסְבֹּל כְּשֵׁם שֶׁאָמַר דָּוִד בְּיוֹם צָרָה, אֶלָּא יֵעָשֶׂה לָהֶם כְּבָלִים שֶׁל לִיטְרָא אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ל, ז): וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ. דָּבָר אַחֵר, יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, מַהוּ בְּיוֹם צָרָה, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר לֵילֵד וְהָיְתָה מִצְטַעֶרֶת לֵילֵד, אָמְרוּ מִי שֶׁעָנָה אֶת אִמֵּךְ הוּא יַעֲנֶה אוֹתָךְ, כָּךְ אָמַר דָּוִד לְיִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁעָנָה לְיַעֲקֹב הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם, מַה הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב (בראשית לה, ג): וְאֶעֱשֶׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, אַף אַתָּה יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּשֶׁתְּהֵא רוֹאֶה בָּנֶיךָ בְּצַעַר וְאֵין מִי שֶׁיְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, מִיָּד עֲנֵה אוֹתָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, חַיֶּיךָ בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּקְרְאוּ אוֹתִי אֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתָם, דִּכְתִיב (דברים ד, ז): כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.

אח״כ נכנס צדי"ק ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נאמר לעתיד בכל יום צדקתך, שנאמר צדקתך כהררי אל וגו׳ (תהילים קי״ט:קל״ז), צדיק אתה ה׳ וישר וגו׳, כי צדיק ה׳ צדקות אהב וגו׳ (שם י״א). השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתידין לבוא צרות רבות לישראל, שנאמר אשר הראיתני צרות רבות וגו׳ (שם ע״א), ואמר הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וגו׳ (ירמיהו ל׳:ז׳). ואומר, וייראו ממערב את שם ה׳ וממזרח שמש את כבודו כי יבא כנהר צר (ישעיהו נ״ט:י״ט), וכיון ששמע צדי"ק הדבר הזה, מיד יצאה בפחי נפש.

ועלה. עלייה תהא להם, מלמד שאין ישראל נגאלין אלא מתוך צרה, וכה"א כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו (תהלים מד כו), וכתיב קומה עזרתה לנו (שם שם כז), וכן לעתיד הוא אומר עת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל ז):