Chasidut על משלי 1:10
מראה יחזקאל על התורה
זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר, קשה למה לי תיבת לאמר, ונ"ל עפימ"ש האלשיך ע"פ בני אם יפתוך חטאים אל תבא (משלי א י), דקשה האיך ס"ד לשמוע לדברי חטאים שהוצרך להזהיר על זה, ותירץ דודאי אין היצה"ר מסית האדם לעבירות רק מסמא עיניו ונכנס עמו בשאלות ותשובות עד שמעבירו על דעתו ודעת קונו, וע"כ העצה טובה היא שלא ישמע אליו כלל ואל יכנס עמו בדברים, וזה"ש אל תאבה שתיכף תאמר אינני רוצה לשמוע כלל, והנה רש"י כתב כאן שלכך נקראת הפרה חקה לפי שאו"ה מונין את ישראל והתשובה היא חקה חקקתי ואין לך רשות להרהר כו' וזהו זאת חקת כו' אשר צוה ה' לאמר, שיעור הכתוב שהקב"ה צוה לאמר ולהשיב שזהו חקה ואין רשות להרהר אחריה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מראה יחזקאל על התורה
והנה יעקב אבינו היה צריך לתקן מדת אמת ולכן נתגלגל לביתו של לבן שהיה תכלית השקר להוציא ממנו כל הניצוצות הקדושות שבו, וזהו היה ענין הצאן שהיה רועה כמבואר הכל בספרים אמנם המתאבק עם מנוול מתנוול, לזה היה צריך לאחוז ג"כ בשקר כמ"ש אחיו אני ברמאות ולכך היה ללבן קצת שליטה עליו, וזה"ש ויאבק איש עמו עד עלות השחר שהוא האמת כמ"ש (שמות כב ב) אם זרחה השמש עליו (אם ברור לך כשמש, סנהדרין עב.), וגם התורה נקראת כן [שבת ל: עה"פ מה יתרון לאדם וכו' תחת השמש] והיינו עד שאחז עצמו בתורת האמת, ואז נגע בכף יריכו שראה להביאו לידי שקר, וממילא נקע כף יריכו שהוא האמת שיש לו רגלים דהיינו בהאבק עמו ע"י האבקה עצמה נעשה זה, וכמ"ש האלשיך ע"פ אם יפתוך חטאים אל תאבה (משלי א י) שאין לך לכנוס עמו כלל בדין ודברים רק לנטות ממנו כי אי אפשר לצאת נקי.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ישמח משה
והנ"ל בזה, בהקדים כי ענין זה וכיוצא בזה, ודאי דאין זה בלי התגברות הסט"א על האנשים ההם בקרב איש ולב עמוק, לטמטם את לבם ולשכון בינותם בכל תוקף כחות הטומאה, עד שנהפך לבם הבשרי לאבן נגף ולצור מכשול, והיה לבם לב אבן שנתעצמו ממש הוא והם. והנה כדי לגול את האבן הגדול והנורא ההוא אבי אבות הטומאה, לא יתכן רק בהתעוררות קצת מלמטה, כי הבא לטהר מסייעין לו (יומא ל"ח ע"ב), ולא זולת זה, וכל הענין שנחלקו עליו אותו הכת, ובפרט (על) יסודי התורה, בודאי לא יוכל להאיר להם האור מתוך חשכה הוא אור אלקי תורה אור, רק במכין עצמו ומוכן לקבל, אמנם באין הכנה כלל וכלל, לא תחול, ובכגון זה אמרו (יבמות ס"ה ע"ב) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'. ועיין בספר חזות קשה של בעל העקדה (בשער הרביעי), שכתב כי לא יעשה אלקים דבר יתרון לשום איש מהאנשים על זולתו, רק מה שימצא בו הטוב והיושר בשלמותו הראשון, ר"ל בהתעוררות עצמו, עיין שם והבן זה. והנה לפי זה מי שרוצה להוציא יקר מזולל ולהעלותו מבירה עמיקתא לאיגרא רמה, לא יוכל עשוהו אם לא בהדרגה להעלות מעט מעט, ומתחיל בדבר נקלה והוא דרגא למה שלמעלה ממנו, עד שבאופן זה יוכל לעלות משפל מצבו לרום שמים וכוכביהם, וזולת זה הרי הוא כעולה בסולם ודרגה עקורה. והנה נמצאים אנשי רשע במדריגת מי שנאמר בהם התאוו תאוה (במדבר יא ד), הן המה יראים לנפשם פן אם יתחיל קצת מן הקצת לעלות בקצה המעלות, אזי יקנה איכות קדושה, על כן עוצם עיניו מראות ואזניו מכביד משמוע, כי פן יראה בעיניו ובאזנו ישמע וגו'. ועל דרך זה נ"ל לפרש הפסוק (ישעיה ו י) השמן לב העם וגו', עד שהם בגדר ואזניו הכבד אף במה שהם עלולים לשמוע, וכן ועיניו השע מפחד פן יראה בעיניו וגו', והבן כי פירוש נכון הוא. וזה דוגמת מ"ש האלשיך בפסוק (משלי א י) אם יפתוך חטאים אל תאבה, וזה לעומת זה וכו', והבן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy