Chasidut על משלי 10:1

נבוא לבאר ולתרץ על הקושיא שמקשים כל המפורשים למה לא נזכר משה בפרשה זו. הנה כתיב (משלי י, א) בן חכם ישמח אב, ומה הוא החכמה ויאמר לאדם הן יראת ה' הוא חכמה (איוב כח, כח) והנה הבורא יתברך הוא עושה ופעל הכל וכשעולמות מסתכלים בשורשם ורואים שמעצמותם אין להם כלום רק כל חיותם הוא מאת הבורא ברוך הוא אז יראה ופחד חיל ורעדה יאחזון. והנה הבורא ברוך הוא בעולמו ברא דברים המנגדים זה לזה. אש, ומים, ורוח, ועפר. וכל זה כשמסתכלין על עצמותם אבל כשמסתכלין על שורשם שהם מקבלין חיות ממקום אחד שם הם באחדות גמור אז גם בכאן הם באחדות גמור. זהו הרמז בפסוק הן, כי הן לשון אחדות כפירוש רש"י שכן בלשון יוני קורין לאחת הן. וזהו הרמז הן האחדות בא מיראת ה' כשהן ביראה מחמת הסתכלות בשורשם אז הם באחדות גמור. וזהו גם כן הרמז בפסוק (שם כה, ב) עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום וכו', עושה שלום, אימתי נעשה השלום במרומיו, כשהם מתרוממים ומסתכלים בשורשם אז הם באחדות גמור. וזהו שדרשו חכמינו ז"ל (במדבר רבה יב) על זה הפסוק מיכאל ממים וגבריאל מאש וכו' עיין שם:

או יאמר, על פי מ"ש בפרשת ואתחנן ד"ה ואתחנן, לפרש הפסוק (תהלים פד יד) ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, על דרך טוב לחסות בד' (תהלים קיח ח), שיש חילוק בין חוסה לבוטח, עיין שם. והנה מי שהוא בגדר בוטח, ודאי אין צריך לבקש כי הי' תורה והי' מצוה דמגינה עלי', והם אבירי לב הרחוקים מצדקה (ישעיה מו יב) כמו שדרשו רז"ל במסכת ברכות (דף י"ז:), ועל דרך משל מי שקונה בעד מעותיו, אין צריך לבקש, אבל מתנה או הקפה צריך לבקש, רק מי שהוא עדיין בגדר חוסה, צריך לבקש מתנת חנם כעני בפתח. והיינו אני מבקש (תהלים ט"ז) שמרני כי חסיתי בך כי אין אני בגדר בוטח, ואם דוד המלך ע"ה החסיד הקדוש אמר כן, אנן אזובי הקיר מה נעני אבתריהו במה אנחנו בוטחים, היש בידינו מעשים טובים להצטדק ביום הדין הקדוש והנורא כי קרוב הוא, (תהלים טז ב) אמרתי לה' אדני אתה, לכלל ישראל מדבר שאתה תאמר לה' שאדנותו מתייחס עליך, כמו שאמרו רז"ל (איכ"ר פ"א ל"ג) בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מוסיפים כח וכו'. רק שלא תאמר ח"ו כי יש בו ית"ש השתנות, וכבר נאמר (איוב לה ז) אם תצדק מה תתן לו. רק הענין הוא כמ"ש באלשיך על פסוק (משלי י א) בן חכם ישמח אב וכו', שהענין נוגע לכנסת ישראל מקור השפעות עיין שם, והכל על ידי האבות שהם ג' קוין כנודע, ואם אוחזין בדרכיהם מעוררין מקורן, כמו שמבואר במדרש (ב"ר ע"ו ד') מי שהולך בדרכי אבות, אני מתקיים עליו בזכות אבות. וכמו שפירשתי בסוף פרשת ויחי עד דור אבותיו (תהלים מט כ), שהפגם יכול להיות נוגע עד השורש ח"ו, וכל שכן מדה טובה מרובה וכו', שפועל ודאי תמיד בהשורש. והיינו צור ילדך תשי (דברים לב יח), דהיינו מקורן של ישראל כמו הביטו אל צור חוצבתם אל אברהם אביכם (ישעיה נא א), והיינו טובתי בל עליך לשנות בך ח"ו, כי אם תצדק מה תתן לי, רק (תהלים טז ג) אשר בארץ המה כנ"ל, ואדירי כל חפצי בם נמשך הכל על ידי ג' קוין אלו.

ועתח נבאר דעת שתויי יין נכנסו, וכי איך יעלה על דעת קדושי עליונים שיכנסו שתויי יין ובפרט שהוא אחר אזהרה. ונראה, כי לעיל בפרשת שמיני (ט, ו) כתוב בפסוק זה הדבר אשר צוה ה' לעשות וירא אליכם כבוד ה'. ולכאורה הוא שפת יתר זה הפסוק. ורש"י ז"ל פירש בפסוק (שם כג) ויצאו ויברכו את העם, לפי שכל שבעת ימים שהעמיד משה את המשכן ושימש לא שרתה בו שכינה והיו ישראל נכלמים ואמרו למשה כל הטורח שטרחנו כדי שתשרה שכינה בינינו שיתכפר לנו מעשה עגל. אמר להם משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו תשרה שכינה בכם ותדעו שעל פי הדיבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה. והנה לא נרמז בפסוק דרוש של רש"י. ונראה, דהנה כשאדם עובד את ה' מרגיש תענוג גדול, כי בעבודתו משמח את הבורא ברוך הוא כמאמר (משלי י, א) בן חכם ישמח אב, ובא שמחה ותענוג לכל העולמות ומכריזין בכל העולמות הבו יקר לדיוקנא דעביד רעותא דמרא ואין לך תענוג גדול ושמחה וחדוה יותר מזה. אכן אין זה עיקר העבודה כי זהו על מנת לקבל פרס. והרמב"ם בהלכות תשובה קראו שלא לשמה. אמנם עיקר העבודה את ה' אלהינו הוא בגין דאיהו רב ושליט והוא נותן חיות בכל העולמות ובכל הנשמות. ולכן נראה לבאר על מה שהוקשו כל המפרשים למה לא נאמר בתורה שכר עולם הבא, כי הנה כל שכר העולם הבא אינו מפורש כלל בתורת משה, רק בדברי חכמינו אשר המה כנים ואמיתים כגון תענוג של לויתן אשר בתוכו צדיקים ישתעשעו עם נשמת כל הצדיקים בפרט התענוג אשר יתענגו (חסר הסיום):