Chasidut על משלי 10:8

איתא במדרש (עיין קה"ר פ"י) הובא בספר כתנות אור בשם הגאון מהרש"ך בספרו ברכת שמואל וזה תוארו, אמר לו הקב"ה למשה כתבתי עליך שחכם אתה, הנאמר (משלי י ח) חכם לב יקח מצות, ואתה רוצה לכנס לארץ. והוא פלא. ונ"ל דאיתא במסכת סוטה (דף י"ג.) חכם לב יקח מצות, זה משה, שכל ישראל נתעסקו בביזה, והוא נתעסק בעצמות יוסף, עד כאן. וכתב זקיני הגאון החסיד מהרש"א זצוק"ל בחידושי אגדות על מה שתאר אותו בשם חכם, דלכאורה אינו ענין לכאן רק תואר צדיק, דאיזה דבר חכמה יש בזה רק הוא צדקות. ומפרש דשפיר הוא דבר חכמה, שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה (אבות פ"ב מ"א) עד כאן דבריו. ובאמת ראויין הדברים למי שאמרם, דאף דאצלינו הוא נדמה לדבר פשוט, היינו כיון שכבר הורינו זקנינו דבר זה, אבל הממציא הראשון שהמציא דבר זה, ודאי דחכם יתקרי, ובפרט להגביר שכלו על ידי דבר זה על החומרי לעשות מעשה בפועל, כי אינו דומה המסכים במשפט השכל בלא מעשה בפועל, שאף ששכלו חלש יסכים על דבר אמת, כיון שאין לו מונע הוא החומר מה שאין כן לעשות מעשה בפועל, שאז התגברות החומר וכוחותיו המתאוים נתערבב שכלו, בודאי שצריך להיות בעל שכל גדול וחזק בשעה שהגיע מעשה לידו בפועל, זה ודאי יורה על שלימות שכלי וחכם יתקרי. היוצא מזה שעיקר החכמה של משה אדונינו בזה הוא הסתכלות החשבון הזה. ואיתא עוד סוטה (דף י"ד ע"א) שאמר לו הקב"ה למשה בשעה שביקש ממנו לכנוס לארץ, וכי לאכול מפריה אתה צריך, אלא לקיים המצות התלויות בה, הריני מעלה עליך כאלו קיימת אותן ואתן לך שכר בעבורן. והקשה גם כן הגאון הנ"ל וכי משה עשה על מנת לקבל פרס, שהשיב לו הקב"ה שאתן לך שכר כאלו קיימת אותן, הא אסור לעבוד על מנת לקבל פרס (אבות פ"א מ"ג). ותירץ הגאון הנ"ל, בכהאי גוונא שאינו מחויב בדבר רק שרוצה להביא עצמו לידי חיוב, שרי על מנת לקבל פרס. ומשה עדיין לא היה מחויב בדבר לקיים מצות התלויות בארץ, כיון שלא היה בארץ, עד כאן דבריו הקדושים. ואם כן לפי זה אם אמר יאמר משה אדונינו שאף בכהאי גוונא שעדיין אינו מחויב בדבר, ורוצה להביא עצמו לידי חיוב, לא ירצה לעשות על מנת לקבל פרס אף שמותר מן הדין, רק שחפץ לקיים מצותיו בלי קבלת תועלת, אז הוי טענתו חזקה ומה יתן ומה יוסיף תשובתו יתברך באמרו הריני מעלה עליך, דהיינו שיתן לו שכר כאלו קיים, כיון שהוא לא יחפוץ בהשכר רק בהקיום עצמו. אך אם נלמד דבכהאי גוונא שלא היה מחויב בדבר רק שיביא עצמו לידי חיוב, אף משה עשה על מנת לקבל פרס, אם כן היתה תשובתו יתברך תשובה ניצחת. והנה דבר זה נלמד ממה שמצינו שנקרא משה חכם במעשה דעצמות יוסף, ואופן חכמתו בזה כבר כתבתי משום שהמציא לחדש הפסד מצוה כנגד שכרה. ויש להבין הלא חשבון זה לא שייך רק מי שעושה בשביל שכר, ואף כשיש לו היזק על ידי המצוה ורוצה למנוע, שייך לומר שיחשוב השכר כנגד ההפסד. מה שאין כן כשאינו עושה בשביל שכר, והשכר לא נחשב אצלו מאומה נגד החשקות שיש לו לקיים מצותיו יתברך באהבה, הנה החשבון הזה למה לו, הלא אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ואינו צריך מחשבון הזה כלל. ועוד קשה טפי, דאם מחשב השכר ובשביל זה הוא מחזיק במצוה, אם כן הרי הוא על מנת לקבל פרס, ואם כן האיך חשב משה השכר של המצוה כנגד ההפסד ובשביל זה החזיק המצוה, אם כן הרי הוא על מנת לקבל פרס ודבר זה אסור. ואם נימא דאמת לא היה צריך משה לחשבון זה כלל, אם כן הדרא קושיא לדוכתי מהיכי תיתי לו תואר חכם, רק תואר צדיק או חסיד. אלא ודאי כדי ליישב זה צריך גם כן לומר דדבר זה הוא התעסקות עצמות יוסף, שאין מוטל עליו החיוב לעסוק לבדו רק על כללות ישראל, ולא על יחיד בפני עצמו, וכיון שהם לא רצו להתעסק אין עליו חיוב, לכך שפיר עביד על מנת לקבל לקבל פרס דבכהאי גוונא שרי, לכך חשב זה החשבון וחכם יתקרי, כנ"ל ברור. והנה מזה יש ללמוד דבכהאי גוונא כיון שלא היה עליו החיוב עשה משה על מנת לקבל פרס, ואם כן לפי זה היתה תשובתו יתברך ניצחת מה שהשיב לו הריני מעלה כו' כשביקש על ביאת הארץ, וזה ברור. והשתא מבואר המדרש שלפנינו כתבתי עליך שחכם אתה, שנאמר חכם לב יקח מצות, כמו שדרשו חז"ל על משה בהתעסקות עצמות יוסף, ותואר החכם כמ"ש שהמציא החשבון הזה, ואם כן גלית אדעתך שאתה עושה בכהאי גוונא על מנת לקבל פרס, אם כן לפי זה תשובתו יתברך באמרו הריני מעלה עליך כו', הוא תשובה ניצחת ואתה מבקש ליכנס לארץ, וזה נכון בעז"ה בדרך פשוט.

עוד ביאור על המדרש (קה"ר פ"י) כתבתי עליך שחכם אתה ואתה רוצה לכנוס לארץ, על פי זה שנ"ל לבאר אמרם (אבות פ"ב מ"א) הוי הפסד מחשב כנגד שכרה כו'. כי לכאורה הוא תמוה, הלא אמרו שאין אתה יודע מהן שכרן כו'. ועוד דזה מורה לעשות על מנת לקבל פרס. והנ"ל כי באמת צריך להיות ערום ביראה, כי לפעמים עת לעשות כו' (תהלים קיט קכו), כי העיקר לעשות תענוג ושעשוע לו יתברך, ואם כן אף אם יראה לפעמים באיזה מצוה קצת עבירה, רק שנראה שהתענוג והשעשוע שיצמח הוא גדול מאד, יותר מהעצב כו' שיש מצד העבירה, אז עת לעשות כו' וממילא אין כאן עבירה כלל, לפי שהכל לשמה ומצוה יקרא, אך על ידי זה יוכל היצר הרע להטעות אדם בעבירות שיעשהו שיראה לו קצת מצוה שיצמח מזה, לכך צריך האדם להתבונן אם התענוג גדול, או העצב גדול יותר, ואז עבירה יקרא כמשמעה, וצריך לשקול מאד הטיב הדק דבר זה. ובירור ידיעה זו באמת אינו רק במי שעוסק בתורה לשמה, שנאמר (משלי ח יד) לי עצה, והיינו ונהנין ממנו עצה (אבות פ"ו מ"א), והבן. והנה אצל העובד האמתיי, עיקר השכר אצלו הוא מה שעושה תענוג להש"י כי זה כל מגמותיו, והעונש דהיינו ההפסד ההיפך. ועל פי זה יתבאר אמרם, והבן. והנה במשה דרשו (סוטה י"א ע"א) חכם לב יקח מצות (משלי י ח), שנתעסקו כל ישראל בביזת מצרים, והוא בעצמות יוסף, וכתב מהרש"א שדבר חכמה הוא לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, לכך קרי ליה חכם לב, עד כאן. והדבר הוא תמוה שיהיה משה על מנת לקבל פרס עושה. אבל יובן לפי מ"ש כי אז היה מציוון וישאלו כו' (שמות יא ב), אבל משה לא קיים זאת המצוה, שידע שממצוה זה להעלות עצמות יוסף יהיה תענוג ושעשוע יותר גדול. והיינו דברי המדרש, כי אם רצה משה לכנוס לארץ ישראל לקיים מצות התליות בארץ כאמרם, והיינו לעשות להבורא תענוג ושעשועים בהמצות, הלא תענוג ושעשוע יותר גדול אלף פעמים כהנה שיבא דור המדבר לעולם הבא, ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל.

הנה זה ממש דוגמא שאמרנו, כי בעת שנשפע הנס או הפלא מאת ה' מי אשר השיגו ושמעו לדידיה קיימא שעתא ומתדבק בו הנס והפלא ההוא, וכן מצינו בפרשת בלק במעשה זמרי שנתעלמה מהם הלכה זו דקנאים פוגעים, ונזכר פנחס וא"ל משה רבינו ע"ה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא, עם היות שעל משה רבינו ע"ה נאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות, ולא הניח מצוה הבאה שלא קיימה, ואיך לא התאמץ שיהיה הוא המקנא קנאת ה' כי לו נאה לעשות דבר זה. אלא לפי שלדבר זה היה צריך כמה נסים, כמו שחשבו רז"ל (סנהדרין פ"ב:) הנסים שנעשו לפנחס, ובראות משה רבינו ע"ה כי מכולם נתעלמה הלכה זו רק פנחס לא נתעלם ממנו דין זה. מזה הבין משה רבינו ע"ה שלא יתהוו נסים אלו רק לפנחס, כי הוא מצא הנס הנשפע מאתו ית"ש. וכך הוא ענין כל ההצלחות והנפלאות המושפעים מאתו, מי מהאנשים המשיגם ומביטם הוא יצליח בהם, משא"כ מי שאינו מכירם ומביט בהם לא יאתה לו הפלא ההוא, כענין משל המרגלית והבן היטב.