Chasidut על משלי 11:31

או יאמר בסמיכות הפרשיות, על פי מה דאיתא במדרש (ב"ר כ"ח ט') ונח מצא חן וגו' (בראשית ו ח), אף הוא לא היה כדאי אלא שמצא חן. ועל זה מפרש הטעם שלא היה כדאי, דהרי באמת היה צדיק גמור, על זה אמר אלה (בראשית ו ט), דהיינו המבול האמור בפרשת תולדות נח שהוא הוליד וגרם כי צדיק תמים היה בדורותיו שעברו, והיה יכול לבטל הגזירה, ועתה את האלקים התהלך נח והסכים עם מדת הדין ולא התפלל עליהן, לכך הוכרח למציאת חן. ועיין במסכת ע"א (דף ו' ע"א ודף נ"א.) שדרש מתמים שלא היה טריפה), ועיין שם בתוספת ד"ה תמים כתיב ביה, שתמים נדרש תמים ולא בעל מום, עיין שם. והנה אף אנו נאמר שגם כאן נדרש שהיה תמים ולא בעל מום, אך מפני שלא התפלל על בני דורו, היה רצון השי"ת שלא יקריב כדין כהן שהרג את הנפש (ברכות ל"ב ע"ב), כי העומד על דם רעהו שיכול להציל ולא הצילו, כשופך דמים יחשב כמו שאמרו רז"ל (כתובות ס"ח ע"א) במעלים עיניו מן הצדקה, שהוא כאלו שופך דמים, וכדי שלא יקריב, על כן הכישו ארי ועשאו בעל מום ושם בנו הקריב, כמבואר בבראשית רבה (ב"ר ל' ו'), ושם שהקריב, קלקולו זהו תיקונו, כי לא היה אז עדיין במדריגת שיוכל להתפלל על בני דורו, והבן. ועל כן נאמר (בראשית ז א) כי אותך ראיתי צדיק וגו', ולא שיהיה תמים ראוי להקריב מטעם הנ"ל. והנה דעת רז"ל שדרשו מתמים שלא היה טריפה, ולא דרשו שלא היה בעל מום, נ"ל דהיינו טעמא דהא שלא היה טריפה שייך לענין שניצל מהמבול גם הוא, דהא כבר כתבנו לעיל בשם המדרש (ב"ר כ"ט ה') שניצל בזכות תולדותיו שיעמדו ממנו, ואם כן בשלמא בניו עדיין לא הולידו, ואם הם יאבדו לא יבא זרעם לעולם, אבל נח כבר הוליד ואחר כך שוב לא הוליד, אם כן למה ניצל. אך מפני שלא היה טריפה והיה ראוי להוליד לכך ניצל, אף שחם בנו סרסו אחר כך, אין השי"ת מזדקק לבחירה, אבל בעל מום מה ענינו לכאן, כך נראה לדעת רז"ל. אבל לפי מ"ש אתי שפיר דגם הא דלא הוי בעל מום ענינו לכאן, להורות כי אז לא היה בעל מום ונאמר בו תמים, רק משום שלא התפלל נפסל והכישו ארי כדי שלא יקריב, ולכך לא נאמר אחר כך תמים כנ"ל. ומיהו גם לדרך רז"ל אפשר לישב מה דלא נאמר באמירת השי"ת כי אותך ראיתי צדיק תמים וכו', דהא הידיעה אינו מכריח ואינו מבטל הבחירה, אבל האמירה מכריח, וכמו שפירשו בהא דאמרו רז"ל (נדה ט"ז ע"ב) ואלו צדיק ורשע לא קאמר, ואם כן אם היה אמר השי"ת תמים, והיה פירושו שמשום זה דלאו טריפה הוא וראוי להוליד עוד, הצילו בשביל תולדותיו שיצאו ממנו, אם כן יבוטל בחירת חם בנו, ואין השי"ת רוצה לבטל שום בחירה כנ"ל. והנה לדרכי נראה לפרשת הפסוקים שהביא הב"ר (פ"ל ו') (משלי יא ל) ולוקח נפשות חכם, (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם (משלי יא ל-לא), ודרשו על נח עיין שם, אף אנו נאמר ולוקח נפשות שמציל בתפילתו נפשות חכם, והן צדיק זה נח שלא התחכם ליקח נפשות בתפילתו, בארץ ישולם שהכישו ארי וכנ"ל.

בילקוט שמעוני פרשת ראה (ילקו"ש רמז תתע"ו) רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, מי לחשוך שאמרה תורה (דברים יא כו) ברכה וקללה, (דברים יא כז) את הברכה אשר תשמעו, (דברים יא כח) והקללה אם לא תשמעו, כיוצא בדבר אתה אומר (משלי יח כא) המות והחיים ביד הלשון ואוהביה יאכל פריה, אוהב את הטובה יאכל פרי', אוהב את הרע יאכל פריה. רבי אליעזר בר' יוסי הגלילי אומר מי לחשוך שאמרה תורה (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע, כיוצא בדבר אתה אומר (משלי יא לא) הן צדיק בארץ ישולם. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשוך שאמרה תורה (משלי טז ד) כל פועל ד' למעניהו והקללה אם לא תשמעו, מצינו למידין שלא צוה יעקב את בניו אלא אחר שכלו ימיו ונטה למות, ואחר שראה כל הנסים שנעשה בו, על כן נאמר במשה (דברים א ד) אחרי הכותו את סיחון, עד כאן הילקוט. והוא פלאי. ונ"ל דהכי פירושו מי לחשוך שאמרה תורה ברכה וקללה, ר"ל דבר שאמרה תורה עליו ברכה וקללה, ומפרש את הברכה אשר תשמעו דהיינו קיום מצוה, והקללה אם לא תשמעו דהיינו עבירה, ואם כן אם הם יחד כגון דבר אחד שיש בו מצוה בחד צד ועבירה בחד צד, כגון עשה ולא תעשה, אם יש למנוע או לא, דהעשה דוחה לא תעשה. והנה נראה דרבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי סובר כאבא שאול ביבמות דף ל"ט ע"ב, ובדף (יבמות) ק"ט ע"א דאף ביבום דמפורש בתורה, אף על פי כן אם נושא לשם נוי כו', קרוב להיות הולד ממזר. ועיין בתוספת (ד"ה) והרא"ש שם (יבמות) דף ל"ט (ע"ב) דפסקו כאבא שאול, וכל שכן בשאר עשה דדוחה לא תעשה אם אין כונתו להמצוה דאסור. ונראה דאף רבנן דפליגו עליה דאבא שאול ביבום, מודו כאן, דשם הטעם דכתיב (דברים כה ה) יבמה יבוא עליה מכל מקום, כמו שמפורש בדברי חכמים (יבמות ל"ט ע"ב), וכאן לא שייך זה. ולפי זה בענין כזה תולה בחפץ ורצון וכונה, אם חפצו להמצוה ואוהב את הטוב, אז נדחה הלא תעשה דרחמנא לבא בעי, וגלוי לפניו שאינו אוהב הרע דהיינו העבירה שבו בענין ההוא, רק חשקו לקיים המצוה. מה שאין כן אם אוהב לעשות הרע ולזה כונתו, אז אינו מועיל מה שיש בו מצות עשה. וזה דברי רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי במה שאמר כיוצא בדבר אתה אומר, רצה לומר דמצינו דוגמתו של הספק הנ"ל שנסתפקנו, ומשם נפשט גם כן, ומפרש מה שהוא הדוגמא אשר מצאנו, המות והחיים ביד הלשון, דהיינו כשמדבר דברים טובים דהיינו בתורה ועבודה ובהבאת שלום, אז הוא חיים. וכשמדבר שקר או נבלה ולשון הרע ורכילות ולצנות, אז היא מות. וגם כן יש להסתפק כנ"ל, כגון שצריך לשנות מפני דרכי שלום, ומפרש בסיפא דקרא ואוהביה יאכל פריה, דהעיקר תולה מה שהוא אוהב ורוצה בו, כמו דמפרש ואזיל אוהב את הטוב יאכל פריה, אוהב את הרע יאכל פריה, דהיינו כמ"ש, ומינה נלמוד דכן הוא בכל עשה ולא תעשה כנ"ל, ודו"ק.