Chasidut על משלי 12:26

והנה לא תקשי לך על אלו שדורשין לגנאי למה להם לדרוש באופן שהתורה יספר בגנות אדם הצדיק מה שאין הכתוב מדבר אפילו בגנות בהמה טמאה כמו שאמרו ז"ל (פסחים ג.). ואמרו בתורת כהנים (מובא בילקוט רמז תרכ"ד) וזה לשונם: וכי למה אמרה תורה (דברים י"ב, ב') אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וגו' מפני שמזכירין גנותן של אדם והלא דברים קל וחומר אם כך חס הקב"ה על כבודן של רשעים קל וחומר על כבודן של צדיקים וכו' עד כאן. כבר כתבנו בחיבורנו סידורו של שבת (שורש ד' ענף ב') שטעמם בזה הוא עבור שהגנאי הלז הוא שבח להקב"ה שהגם שלא היה צדיק כי אם לפי מעשי דורו ולא צדיק גמור ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, אף על פי כן הקב"ה ברוב רחמיו דן אותו וזיכה אותו לפי מעשי דורו כמאמר רז"ל (בראשית רבה נ') שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית. צרפית אמרה, איש האלהים עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה אנשי עירי והיו מעשי רבים על אנשי בני עירי והייתי צדקת ביניהם, עכשיו שבאת אצלי באת להזכיר את עווני וכו'. לוט אמר, עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה בני עירי ואני צדיק ביניהם וכו' עד כאן. הרי שחסדי המקום ברוך הוא גורמים לזכות את האדם להיות ראוי לנס במה שהוא צדיק יותר מאנשי עירו ומקומו, אף שבמקום אחר לא היה נחשב כלל. מכל מקום כיון שבמקומו יחיד הוא, צדיק יקרא. ואפשר זה פירוש הכתוב (משלי י"ב, כ"ו) יָתֵר מרעהו צדיק. פירוש אף אם אינו צדיק גמור רק שהוא צדיק יתר מרעהו גם זה לצדיק יחשב בעיני הקב"ה, וכמו כן כאן כיונו חז"ל בזה להגדיל שבחו של הקב"ה להראות רוב חסדו וטובו ואף שלא היה נח צדיק כי אם בדורותיו לפי מעשי דורו אף על פי כן זיכהו הקב"ה להפליא לו נס כיון שבמקומו צדיק יִקָרֵא.