Chasidut על משלי 14:11

או יאמר ויעתק משם ההרה מקדם וגו'. כי נודע מזוה"ק (פרשה זו פ"ד.) כל מסעות אברהם היה להתקשר בבחינת החסד אמת שהוא בחינתו ועל כן הלוך ונסוע הנגבה צד דרום שהוא בימין מדת החסד, חסד לאברהם. והנה חז"ל אמרו (שמות רבה ט"ו, ד') אין הרים אלא אבות וכו' ונראה טעמם בזה על פי אומרם ז"ל כל הגבוה מחבירו משובח מחבירו וכו' ארץ ישראל גבוה מכל הארצות וכו' ירושלים גבוה מכל ארץ ישראל וכו' (קידושין ס"ט.), ועל כן בחינת האבות שהוא בחינת ג' קוין ימין ושמאל ואמצע הכוללים תחתיהם כל המדות וכל הדברים שבעולם שעל כן נקראים אבות שהם כמו אבות לתולדות שאחריהם, שכל שאר המדות נקראים תולדות לגבייהו, נקראו הרים בחינת הר גבוה שכל הגבוה מחבירו משובח וכו', ואמנם הר הראשון הוא בחינת החסד לאברהם העומד בימין מקדם שהוא ראש וראשון שעליו נאמר (ויקרא כ"ג, מ') ולקחתם לכם ביום הראשון, ואברהם המשיך עצמו להר הזה להיות נשלם בבחינת החסד בכל השלימות ולזה אמר ויעתק משם ההרה מקדם, שהמשיך עצמו לאותו הר הידוע שהוא מקדם לכל ההרים, ומשם לבית אל ליכנס לבית הפנימיות של אל בחינת חסד אל להשתלם בשלימות מדה הזו ואחר כך כאשר נשלם בבחינתו התחיל להמשיך האורות מאבא ואימא בכדי להשלים בנין זכר ונקבה שיהיו ראויין לזיווג לפי ערך שורשו, ונודע אשר בנין המלכות הוא מהחכמה בחינת אבא ובנין הזעיר אנפין מאימא בסוד הכתוב (משלי ג', י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ולזה אמר ויט אהלה וכתיב בה"א וקרינן בחולם שהוא ו' לרמז על שניהם בחינת זכר ונקבה אהל ה' ואהל ו' שהמשיך האורות אליהם הנצרך לבנינים (כי אהל הוא מלשון הארת האורה כמו שכתוב (איוב כ"ה, ב') הן עד ירח ולא יאהיל) וקיים בהם ואהל ישרים יפריח (משלי י"ד, י"א) שעל ידי זה יפרחו ויעשו פרי אחר כך על ידי הזיווג השלם. ומפרש מאין המשיך להם האורות לבנינים ואמר בית אל מים כי המשיך אורה לבית אל שהוא הזעיר אנפין המכונה על שם חסד אל, מים בחינת התבונה שנקראת ים הקדמוני כידוע, והעי מקדם, העי מספר פ"ה סוד המלכות, מלכות פה קרינן לה האיר אורה מקדם שהוא מספר דפ"ק רבוע ע"ב סוד החכמה כנודע, ויבן שם מזבח פעם ב' ביותר פנימיות ממזבח הראשון כי שם לה' הנראה וגו' וכאן לה' סתם דרגה פנימיות כמו שאיתא בזוה"ק (פרשה זו דף פ'.).

(ב"ר פ"ל א') אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים (בראשית ו ט). הה"ד (משלי י כה) כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם, כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח, הפוך רשעים ואינם זה דור המבול, ובית צדיקים יעמוד זה נח, הה"ד אלה תולדות נח. דבר אחר אלה תולדת נח, כתיב (משלי יד יא) בית רשעים ישמיד זה דור המבול, ואהל ישרים יפריח זה נח, עכ"ל. הנה המדרש הזה אומר דרשוני וחיו מאי בעי באלו הפסוקים, ומה היה קשה לו בתורה שהוצרך להביא דרש מפסוקי משלי, והאיך יתורץ קושייתו. וגם מה שמסיים הה"ד אלה תולדת נח, דמשמע דהשתא יונח אלה תולדת נח, מה שאין כן קודם. על כן נ"ל כפשוטו דהוקשה לבעל המאמר הדקדוק המפורסים פתח בתולדותיו וסיים בשבחו, על כן הביא פסוק משלי כעבור סופה ואין רשע וצדיק וכו', נמצא כשהצדיק ניצול בצדקותיו כעבור סופה, הוה כאלו הוליד את עצמו. ובזה יתכן אלה תולדת נח נ"ח, ר"ל שהוליד את עצמו, אך לפי זה קשה למה הוצרך לתבה, דהרי הרבה ריוח והצלה לפניו ית' להציל את הצדיק, דבלא זה הייתי אומר בטעם הזה דהוצרך להסתר בתבה ביום אף השם, בכדי שלא יסתכל בו המקטרג, אבל לפי הנ"ל דהוי צדיק גמור והיה כדאי להינצל גם ביום זעם, ומורא לא עלה על ראשו מהמקטרג, ואם כן תבה למה לי. לזה קאמר ובית צדיקים יעמוד, דהש"י רוצה להציל את הצדיק עם כל בני ביתו, ובשבילם הוצרך להיסתר בתבה, אבל לעולם דנח בעצמו צדיק גמור היה ואינו מתיירא מהמקטרג גם ביום זעם והוה כאלו הוליד את עצמו, הה"ד אלה תולדות נח, והבן: