Chasidut על משלי 16:7

לולי רחמי ה' וחסדיו כי מעולם המה והותיר לנו שריד שורש נשמתנו אשר בקרבנו נשמת אלוה ממעל והוא השכל הנעלם המוזכר בדברי מרן האר"י ז"ל (בעץ חיים שער קיצור אצילות בריאה יצירה עשיה פרק י' וקראו שם שכל העיוני עיין שם) בחינת אב בחכמה כאשר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ב' דרוש השני פרק א' מאמר י"ב) בבחינת שני חלקי השכל המוזכר שם, שכל מעשיי, ושכל העיוני. כי שכל המעשה הוא השוכן תמיד במוח האדם להיות לו עינים פקוחות על כל דבר ודבר במושכל ראשון שלא יכשל באבן ובאגרוף וכדומה וזה השכל נמצא גם בבהמה וחיה לפי דרכה וכמאמר חז"ל (בבא קמא נ"ד:) בשור פקח איבעי ליה לעיוני כו'. ושכל העיוני הוא הנקרא שכל הנעלם כי הוא אינו שורה ושוכן תמיד במוח האדם כמו שכל המעשה כי נעלם הוא ממנו ואך הוא מתגלה לו אחר שיושב ומעיין על איזה דבר, כאשר אתה תחזה כשאדם רוצה לפעמים לחדש איזה דבר להמציא בשכלו איזה המצאה חדשה המצטרך לו שאינו מרגיש עתה בשכלו אשר עליו הנה הוא יושב ומחשב ומעיין בשכלו ובא אל שכל חדש מה שלא ידעהו עד עתה, בכל אדם לפי מה שהוא אם בתורה ועבודה אם בהתנהגות עניניו במעשה העולם, ועל כן נקרא שכל העיוני שאינו בא לאדם אלא אחר העיון בו והוא הנקרא עיני השכל שבא משכל העיוני. והמציא הקב"ה וברוך שמו מציאת השכל העיוני הלז בכדי שיהיה הממוצע והמחבר את שכל המעשה אשר במוח האדם עם שורש קדושת חיות הרוחניות של אדם במקור שורש נשמתו בשמי השמים כי המה נפרדים זה מזה, זה נגבל ונתצמצם במוח האנושי, וזה נעלם ונסתר במקומו ואינו נגלה ונגבל ונתפס בשום מקום מורה, ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם הוא השכל העיוני הלז אשר ניתן בו כח שניהם שהוא תמיד נעלם ונסתר במקור שורש חיות הרוחניות של האדם וגם הוא בבחינת נגלה שמתגלה לאדם אחר שנותן דעתו ומחשבתו לבקשו ולדורשו באשר ימצא לו, ועל ידי זה יתוודע לו חדשות ודעות אחרות על ידי השכל העיוני הלז ממקור שורשו למעלה, והוא בחינת משה רבינו ע"ה שגם הוא היה בחינת הממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים. שהיה בחינת איש אלהים, מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה אלהים כמו שאמרו חז"ל (דברים רבה פרשה י"א, ד') כאשר הארכנו שם עיין שם. והשכל הזה הוא הנקרא אלף כאשר ביארנו שם, ועוד כי אלף הוא פלא המורה על שהוא נעלם ונפלא ממוח האדם שאינו שורה תמיד במצחו ומוחו, רק אם תדרשנו ימצא לך. ועל השכל הזה נאמר (בראשית ד', ז') ואתה תמשל בו כי השכל הזה הוא מושל על התאוה לפי שהוא דבוק במקור שורש הרוחניות חלק אלוה ממעל, וכשאדם מיישב עצמו בשכל הזה לכבוש התאוה תחת ידו אז נקרא אדם שהאלף מושל על הדם דם מרה והם נמשכין אחריו לעבוד עבודת גבוה בכל מיני חשק ותאוה וזירוז בסוד מאמר הכתוב (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה נ"ד, א') זה יצר הרע כי בין הכל נקרא אדם השלם, והבן. ועל כן אמרו חז"ל (בבא מציעא קי"ד:) אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם, רצה לומר אדם השלם כי המה בשר ודם לבד הנמשכין אחרי כוחות היצר הרע ואין להם בחינת אל"ף הלזו הנקשרת בנשמת אלוה ממש, ואד"ם חושבן מ"ה הרומז לשם מ"ה החדש הנעשה אחר השבירה כנודע. ועל כן אמרו חז"ל (חגיגה י"ג:) ד' מיני גאים וכו' ואדם מתגאה על כולם כי זה הוא גאותו שנקרא אדם ונקשר בפלא העליון סוד האל"ף שאין כמותו בזה בכל הארץ, כי הלא לכולם נתן ה' חכמה וחיות בהנה להתנהג בהן, ואכן חיבה יתירה נודעת לו בשכל הנעלם מכל רעיון להמשיך על נפשו תמיד מוחין ואורות חדשים מקדושה של מעלה.

ולזה אמר הכתוב (בראשית י"ט, כ"ט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט וגו', כי נודע מאמר חז"ל (קידושין ל':) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וכו' ונמצא אשר זה שמתגבר האדם על לבו להפכו שיהיה ברשותו הכל הוא בעזר אלוה, ועל כן ויהי בשחת אלהים את ערי הככר כלומר כאשר זוכה האדם בעזר אלהים לשחת את תאות כוחי לבבו הַמְכוּנִים על שם ערי ככר, ערי הוא מספר פ"ר הרומז לבחינת הגבורות וככ"ר הוא מ"ר והכל מורה על תאוות החזקות המרים לעושיהם, אז ויזכור אלהים את אברהם אבר מ"ה כלומר שמשפיע לו מבחינת שם הקדוש מ"ה שלא ירגיש כלום מעצמיותו ולא ידע כלל אם הוא צריך לשום דבר בעולם בבחינת ונחנו מה, ואז יבוא לבחינת האהבה האמיתית ואז וישלח את לוט מתוך ההפכה מה שנתהפך שם מ"ה להעשות ח"ו בבחינת לוט נשלח ונפשט (כמו שתירגם המתרגם על ויפשיטו את יוסף (בראשית ל"ז, כ"ג) ואשלחו ית יוסף) ונשלם להיות בבחינת אברהם אבר מ"ה, ואפילו בחינת הלוט ממש שהוא היצר הרע וכוחות הרעים נהפכים אצלו לטוב ולקדושה כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ד, א') בפסוק ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי ט"ז, ז'), זה היצר הרע. ואמרו (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, כי כל בחינות התאוות וכוחות האהבה ואש החמדה שחמד ואהב והתאוה עד עתה לבחינת הרעים בכוחות האלו ממש יחמוד ויתאוה ויבער באש להבה לעבודתו וליראתו, כי יזכור תמיד עד היכן הגיע חשק תאותו לדברי העולם מחמדת תענוגי עולם הזה וכזה ויותר מזה יחמוד ויחפוץ באהבת בוראו.

ואתנה בריתי ביני ובינך. כלומר שאחר כך אתן לך חותמי חותם המלך. אשר לשמירת עצמך לא תהיה צריך עוד לזה, ובלא זה, כל רואיך יכירו כי אתה זרע ברך ה' ושם ה' נקרא עליך, ועל כן כולם ייראו ממך בלא החותם. והחותם יפעל בך, שארבה אותך במאוד מאוד, כי החותם יגיד אשר כל דבר המלוכה בידך ורק זרעך יהיו בעולם, או יאמר וארבה אותך במאוד מאוד כי נודע אשר מאד נקרא היצר הרע כאומרם (קהלת רבה ג', י"א) בפסוק והנה טוב מאד. טוב, זה יצר טוב. מאד, זה היצר הרע. וכבר כתבנו כמה פעמים אשר עיקר העבודה השלימה והתמימה היא כשזוכה אדם לעבוד את ה' אלהיו גם ביצרו הרע כמאמרם (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך יצר טוב ויצר הרע ואמרו (בראשית רבה נ"ד, א') בפסוק (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה היצר הרע וביארנו כמה בחינות בזה במקום אחר.