Chasidut על משלי 18:22

עוד ביאור על המדרש הנ"ל (שמו"ר ל"ג א') הדה"ד (משלי ד ב) כי לקח טוב וגו'. ובזה יתיישב גם הא דאיתא במדרש תנדב"א (רבה פי"ז) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. על פי מה דאיתא בכתובות (דף ס"ב ע"ב) גבי בריה דרבי דאמר אכנס והדר איזל, וא"ל בני מדעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו וגו', והדר כתיב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', עיין שם. והיינו דאיתא במדרשים דנתינת התורה הוי כמו אירוסין, כמו שנאמר (הושע ב כא) וארשתיך, והשראת שכינה במשכן לדור בתוכם, דוגמת נישואין, והבן. והנה נלמד זה באמת מפסוק דכתיב קודם, דהיינו ויקחו לי תרומה דהיינו תרומת המשכן, ובפרט לפי מה שפירשו המפרשים דלי לשמי, ר"ל שיעשו משכן ששם יקרא השם ככתיבתו, רק דגמרא נקט קרא דמפורש טפי, והבן. ועדיין יש להבין לכתחילה מאי קסבר דאמר תביאמו, כי לא אדם הוא להנחם. ונראה דזה ידוע דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה, והנה השראת שכינה היא על ידי התורה, כמו שאמרו (אבות פ"ג מ"ו) מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי עמו, ואין לו להקב"ה בעולמו, ר"ל מקום לשרות בו, אלא ד' אמות של הלכה היא מקומו (ברכות ח' ע"א), ולכך לא הוי מצלו אלא היכי דהוי גרסו וכו' (ברכות דף ח'.), כנ"ל ברור. וכמו שאמרו במדרש בפרשה דילן שאמר הקב"ה אני נמכרתי עמה כביכול, וחשש השי"ת שאם יגלה השראת שכינתו בביתו ובמשכן בקבע, יסברו שלא יצטרכו לעסוק בתורה כל כך, ובהתחלה היה צריך שקידה, לכך חשב יורגלו בה קודם ויקבלו אותה היטב, ואחר כך אגלה השראתי בקבע, ושוב לא יסירו כיון שכבר הורגלו, והבן. אבל כשקבלו עליהם בפה מלא שיעסקו בה, אז ה' אמר לשכון ביניהם. ולענ"ד נעשה, מרמז על עשיית המשכן שנקרא עשיה כמ"ש (שמות כה ט) וכן תעשו, והיינו נעשה מרמזי רמיזי שידור ביניהם, ואף על פי כן ונשמע, ולכך אתי שפיר מה שהקדימו נעשה לנשמע. ועל פי זה יובן מה דאמר מדעת קונך יש בך, דהוא ממש דוגמת זה דקבל עליו ללמוד תורה אחר כך, ומבואר על פי זה המדרש בשעה שאמרו וכו', והבן. והנה אמרו (ברכות ח' ע"א) כי נסיב וכו' מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב), וגם אמרו במסכת קדושין (קידושין ו' ע"א) שלקיחה הוא לשון קידושין דאקרי לקיחה דכתיב (דברים כב יג) כי יקח, וגם אמרו (יבמות ס"ב ע"ב) כל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה וכו'. ועל פי זה יתבאר המדרש ויקחו לי תרומה, זה מלמד דיש למהר לנשואין, ומיהו דוקא באופן אם מקבלין עליהם עול תורה כמו שהיה שם, על זה אמר זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי טוב, היינו לקיחת אשה דאיקרי ליקוחין ואיקרי טוב, אם כן הוא לקח טוב נתתי לכם רשות על זה ממתן תורה כנ"ל, רק תורתי אל תעזובו אחר כך, על אופן זה יש לכם רשות, והבן כי נכון הוא בס"ד.

וְזֶה בְּחִינַת (ברכות ח): מָצָא אוֹ מוֹצֵא, כִּי הַפַּרְנָסָה הוּא בְּחִינַת אִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פא): הַיּוֹרֵד לְפַרְנָסַת חֲבֵרוֹ כְּאִלּוּ בָּא עַל אִשְׁתּוֹ. וּפַרְנָסָה שֶׁהוּא בְּעִצָּבוֹן, הִיא בְּחִינַת: מוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה. (בְּחִינַת מְרִירוּתָא דְּעָלְמָא שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיקָהּ עַל־יְדֵי מֶלַח, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל: אִלְמָלֵא מִלְחָא לָא הֲוֵי יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל מְרִירוּתָא. וְעַל כֵּן לְהֵפֶךְ, בְּפַרְנָסָה דִּקְדֻשָּׁה, כְּתִיב: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב (משלי י״ח:כ״ב). טוֹב – בְּחִינַת צַדִּיק, בְּחִינַת בְּרִית מֶלַח, שֶׁהוּא מַמְתִּיק מְרִירוּתָא, הַיְנוּ תַּאֲוַת וְעִצְּבוֹן הַפַּרְנָסָה).

וְאָז נִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ, שֶׁהִיא בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ, וְזוֹכֶה לְעֹשֶׁר, בִּבְחִינַת (משלי י׳:כ״ב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְנִתְחַזֵּק יִצְרוֹ הַטּוֹב, הַיְנוּ לֵב בָּשָׂר (יחזקאל ל״ו:כ״ו) – יֵצֶר טוֹב, מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב (משלי י״ח:כ״ב).