הלכה על משלי 18:22

אמרו חכמים (יבמות סג, ב): "כיוון שנשא אדם אשה – עוונותיו מתפקקין (נסתמים), שנאמר (משלי יח, כב): "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'". ואף הכלה זוכה לכך ביום חתונתה, שכל מה שאמרו חכמים על החתן חל גם על הכלה. הטעם שנמחלים עוונותיהם, משום שבעודם רווקים הם כשני חצאים שלא מצאו את השלמתם, וכמו שאמרו חכמים (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אשה – אינו אדם". והם עדיין שרויים בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום (שם סב, ב). ועל ידי שהם מתחתנים באמונה ובאהבה כדת משה וישראל, הם מתאחדים ומשלימים את עצמם ודומים כמי שנולדו מחדש, ועוונותיהם שהשפיעו לרעה על אופיים נחבאים ונסתמים. אם יזכו לחזור בתשובה שלימה, עוונותיהם יתהפכו לזכויות, ויחד עם כל נטיותיהם הטובות יצמחו ויפרחו להעמיק ולהגדיל את אהבתם ולהעצים את חייהם. אבל אם יחזרו לחטוא, העוונות יחזרו למקומם, והנטיות והצדדים הרעים שבאופיים יצוצו כקוצים, וימררו את חייהם.

כשמקדש בטבעת כפי הנראה מדברי התקונים כפי הסוד דראוי לשים הטבעת בשלישית הנקראת אמה, אך פה עירנו נוהגים לשום הטבעת באצבע הסמוך לגודל הנקרא אצבע בסתם, ובמקום אחר אמרתי טעם גם על זה ע"פ הסוד, ובספר קמח סולת מפורש טעם לזה משום כי במזמור השמים מספרים כבוד אל (תהילים י״ט:ב׳) ששם נזכרה חופת החתן דכתיב והוא כחתן יוצא מחופתו, יש חמשה פסוקים אשר תיבה שניה שלהם היא שם הוי"ה והם פסוק תורת ה' תמימה וכו', עדות ה' נאמנה וגו' פקודי ה' ישרים וכו', מצות ה' ברה וכו' יראת ה' טהורה וכו' וכשמתחיל תיבות אלו מן הגודל יבא השם ברוך הוא על אצבע הסמוכה לגודל, וידוע כי במצות הקדושין יהיה יחוד השם והוא הטבעת עצמה כנגד יו"ד, ויד החתן שתופשה בחמש אצבעותיו כנגד ה"א ראשונה, ואצבע הכלה כנגד וא"ו, והיד שלה שפושטת לקבל הקידושין כנגד ה"א אחרונה, וכמו שכתוב (משלי יח, כב) "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'", ולכן כיון שנעשה בזה יחוד שם הוי"ה לכך יניח באצבע הסמוך לגודל שהיא כנגד שם הוי"ה עיין שם, ושמעתי שגם בעיר הקודש ירושלים ת"ו נוהגין לשים ההטבעת באצבע הסמוך לגודל: