Chasidut על משלי 20:20

השלשה מכות שבסדרה הזאת ארבה חשך מכת בכורות הם נגד (משלי ח',י"ג) גאה וגאון ודרך רע. כי דרך רע, היינו צרת עין ותאוה ועקשות באכילה, נגד זה ניתן להם מכת ארבה. גאון היינו שמתנשא נגד מי שראוי להכנע מפניו, נגד זה הוא מכת חושך כמ"ש (משלי כ',כ') מקלל אביו ואמו ידעך נרו וכו'. כי באמת אף כי האדם צריך לשמוע רק לה' לבדו ולאב ואם אין באדם רק חלק קטן, אך כשהאב ואם ירצו להטות את הבן לדרכי ה' צריך לשמוע אליהם מאוד ולהכנע מפניהם, וגאון היינו שאינו רוצה להכנע ע"ז נאמר ידעך וכו'. וגאה היינו שמתגאה בפני עצמו ביותר התנשאות ממה שנמצא בו, נגד זה הוא מכת בכורות כי בכור הוא לשון התנשאות בפני עצמו.

ואמנם הנה יעקב אבינו הכל בחכמה עשה והוא על דרך שאמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ג, א') בפסוק (בראשית ל"ו, ל"א) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך וגו' וזה לשונם: זה שאמר הכתוב (משלי כ', כ') נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. נחלה מבוהלת בראשונה, ואלה המלכים אשר מלכו וגו'. ואחריתה לא תבורך, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו'. כי הן עיקר מפלת אדם או גוי ואומה הוא כאשר יגבה לבו בקרבו לומר אני ואפסי עוד ומי יעשה לי דבר והוא בחינת הקליפה הארורה שאומרת אני ואפסי וגו' זה הוא מפלתן כי בזה יוצא מאתם כל בחינת חיות הקדושה שבקרבם כי בגבה רוח כביכול הקב"ה אומר אין אני והוא יכולין לדור כמאמר חז"ל (סוטה ה'.) וכיון שיוצאין מתוכם ניצוצי הקדושה שזה חיותם מיד הם נאבדים מכל וכל. ועל כן אמר הכתוב (תהלים ל"ז, ל"ה-ל"ו) ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן ויעבור והנה איננו וגו', כי זה הוא תכלית מפלתו כשהוא מתגדל ויוגבה לבו בקרבו בזה אז בורחין מאתו כל בחינת חיות הקדושה ונאבד הוא וכל אשר לו.

והענין הזה הוא בעשו הרשע כאשר אמר עליו הנביא (עובדיה א', ד') אם תגביה כנשר קנך ואם בין כוכבים וגו'. משם אורידך וגו' משם דייקא כי זה הוא מפלתו במה שיעלה לשמים שיאו להגביה את עצמו כנשר עד בין כוכבי מעלה לומר כי גם שם מגיע מלכותו משם ירד ויושפל כאמור. ועל כן נאמר עליו (משלי כ', כ') נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. כי על ידי מלכותו תחילה יאבד הוא וכל אשר לו כרשעים שתחילתן שלוה וסופן יסורין. ואפשר זה הוא ענין שליחות שעיר המשתלח לעזאזל בכדי שתראה הקליפה שישראל שולחין אליה דבר ותוקד לבה בקרבה להתגדל והוא ביטולה והבן.