פירוש על משלי 20:20

מקלל אביו ואמו. ידעך נרו באשון חשך בהנשיף ובהשחיר החשך כלומר בבא הרעה:

מקלל אביו ואמו. מי שהוא מקלל אביו ואמו יכבה נרו וישאר בשחרות החשך והיה זה כן לפי שזה מונע ממנו קבולו המוסר מהם וזה סבה למנוע ממנו כל שלמות עם שזה ממה שירגילהו לבלתי הכר הטוב למי שגמלהו טוב והיה סבת היותו וגדולו באופן מה ויעתק מה מזה אל שיכפור בש''י אשר בראו ונשפעו לו ממנו כל הטובות עם שזה ממה שיפסיד סדר המדינה כי לא יתחזק האדם להטיב לזולתו אם לא מפני תקותו שיכיר לו הטובה אשר גמלהו:

אם תראה בן מקלל אביו ואמו ויאריך ימים וגם יירשם וינחל נחלתם אל תתמה על החפץ היכן קצרות ימיו של זה לעומת אורך ימי מכבדם כי הנה ידעך גרו היא נשמתו כי נר ה' נשמת אדם והיכן באישון חשך הוא בגיהנם כמאמרם ז"ל ורשעים בחשך ידמו כי גיהגם יקרא חשך וכן בשמות רבה על חשך מצרים שהיתה מגיהנם זו רעה חולה מאלו ידעך בעולם הזה שאינו אישון חשך כגיהנם כי אשר ידעך נרו במקום אור יש תקוה ישוב להדליקה מה שאין כן אשר ידעך נרו באישון חשך ולא אור כן המתייסר בעולם הזה יש תקוה ישוב עד ה' ויאיר נפשו אך לא כן אשר תיסרהו רעתו וידעך נרו בגיהנם שלא יתוקן שם: