Chasidut על משלי 21:1

ועוד י"ל באופן פשוט בביאור לך אף לך לך ה' הממלכה. כי בתואר המלוכה, משותפים גם בני אדם ובני איש מלך אביון כמלך עליון, כמאמרינו מלך פלוני. אבל ההפרש והמרחק הרב הוא, שכל מלך או מנהיג אף שאנו רואין שמושל ממשל רב, ובידו להמית ולהחיות ולהעשיר ולהעני, חמת מלך מלאכי מות (משלי טז יד), ובאור פני מלך חיים (משלי טז טו), מכל מקום אינו מלך אמיתי, כי הוא בעצמו אינו ברשותו ורצונו, כי לב שרים ומלכים ביד ה' (משלי כא א), ואינו מלך על עצמו למשול ברוחו, וממילא דאינו מלך על זולתו רק מדומה, כי הוא לא בחפצו נעשה מי זה אמר ותהיה ה' לא צוה (איכה ג לז), ומוכרח הוא כגרזן ביד החוצב בו. אבל מלך מלכי המלכים הקב"ה הוא מלך אמיתי, כי הוא יכול על כל, ומי יאמר לו מה תעשה, והוא מלך בעצמותו למשול ברוחו לעשות הכל כחפצו, וממילא דהוא מלך על זולתו, ואם כן עיקר החילוק יצמח מכח שהוא מלך בעצמותו, והבן. והשתא מבואר לך, על כרחך צריך לומר אף לך, דהיינו מלך לעצמותך לך ה' הממלכה, כי בזה אין מי שישתתף בזה השם, אבל בסתם מלך על זולתו, ישתתפו בזה כפי הדימוי, וגם זה נכון בעז"ה.

והנה עוד נ"ל לפרש (ולא באתי עתה ליישב הדקדוק הנ"ל, רק ליישב דפתח (בראשית א כ) בהטבת המילדות ולא פירש מה, ומסיים בריבוי עם, ואחר כך חוזר להטבת המילדות (בראשית א כא) ויהי כי יראו וגו' ויעש להם בתים, דלמה הפסיק באמצע בהטבת המילדות). כי הנה הפרשת דרכים (בדרוש שמונה עשר) פירש על הגמרא דעירובין (דף פ"ו.) וז"ל: דרש רבא בר מרי ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו (תהלים סא ח), אימת ישב עולם לפני אלקים, בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו, עכ"ל הגמרא. והנה יש לדקדק מה חידש רבא בפשטיה דקרא, דהרי מקרא מלא כתיב ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו. ותירץ על פי דאמרינן במדרש (שמו"ר מ"א א') על הפסוק (דברים כו טו) השקיפה ממעון קדשך וגו', דכל כך גדולה כח מתנות עניים שמהפכת מדת רוגז למדת רחמים, וידוע מהמדרש (ב"ר י"ב ט"ו) דמתחילה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, כיון שראה שאין העולם מתקיים בדין שיתף עמו מדת הרחמים, עד כאן. וזהו פירוש הגמרא, דהיה קשה לו לרבא דהיכי קאמר קרא ישב עולם לפני אלקים שהוא מדת הדין, והלא אמרינן שראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בדין, לזה אמר אימת ישב עולם לפני אלקים דייקא, בזמן שחסד ואמת מן ינצרוהו, שהיא הצדקה שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים, עד כאן ודפח"ח וש"י. ועל פי זה יתבארו הפסוקים שלפנינו (שמות א טו) ויאמר מלך מצרים למילדות וגו', (שמות א טז) אם בן הוא והמיתן אותו, וכיון ששמעו הגזירה רעה שנגזר על ישראל, הבינו שמדת הדין מתוח על ישראל ח"ו כי מי זה אמר ותהי ה' לא צוה (איכה ג לז), ופלגי מים לב מלך ושרים ביד ה' (משלי כא א), לכך (שמות א יז) ותראנה המילדות את האלקים דייקא, ר"ל שיראו וחרדו מפני מדת הדין המתוח עליהם, וחשבו מזימות אשר יוכלו להפכו לרחמים, לכך לא זו בלבד שלא עשו כאשר דבר אליהם מלך מצרים, כי חס להו להצדקניות הללו להרוג נפשות מישראל, ולפי ערכן אין זה נחשב ליראת שמים כלל, אלא גם זה עשו ותחיין את הילדים כפירוש רש"י, כדי להפוך מדין לרחמים בהצדקה שעושין, וכן היה כי וייטב אלקים, ר"ל אלקים שהוא דין הטיב לישראל, למילדות ר"ל על ידי המילדות שהפכוהו לרחמים, ולכך וירב העם וגו'. ואם כן לפי זה הפסוק הנ"ל לא איירי כלל במה שהטיב להמילדות עצמן, רק במה שהטיב לעם על ידי המילדות, ואחר כך מפרש הפסוק ויהי כי יראו וגו', במה שהטיב למילדות עצמן, ואתי שפיר בס"ד.

ולפי פשוטו יאמר הכתוב אם חפץ בנו ה' וגו'. אם זה לשון אשר הוא כמו (שמות כ"ב, כ"ד) אם כסף תלוה וגו' כלומר מחמת שחפץ בנו ה' על כן מביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו. פירוש שאינו חפץ לנותנה לשום אדם כי אם לנו. ולזה כפלו דבריהם לומר והביא אותנו וגו' ונתנה לנו. כי ידוע שארץ הקדושה גם היא צריכה אל ישראל כשם שישראל צריכין אליה. וכמו שכתב בזה הרב האלשיך ז"ל (בפרשת בהר בפסוק כי תבואו אל הארץ וגו') כי לא תוכל לקבל קדושתה וחיותה הרוחנית כי אם בשבת עם ישראל עליה ולא בשבת האומות על אדמתה. ולזה אמר והביא אותנו אל הארץ הזאת שצריך להביא אותנו לשם בכדי שתתקדש הארץ בקדושתה. ואחר כך ונתנה לנו שאנו נקבל מאתה כל בחינת שפע טוב וברכה. ובזה אל תתמהו על החפץ מה שראינו שם קוברי מתים כי הארץ ההיא אינה יכולה לסבול כלל שבת האומות עליה כי היא צריכה אלינו. ועל כן כשראתה שנים עשר אנשים מישראל שם, התחילה לבער את הגוים ההם לכלות אותם כרגע בכדי שתקבל את ישראל אצלה. ועל כן בה' אל תמרודו כי מרד נקרא היודע רבונו ומורד בו. וכן כאן, כי הנה בשליחות המרגלים הנה נתוודע ונתגלה כבוד ה' על כמה פנים, והם הפכו ללענה משפט. ולזה ואתם אל תיראו את עץ הארץ כי לחמנו הם כי הלא כל הגוים וכל הארץ לא נבראו כי אם להיות נטפלין לעם ה' להכין להם לחם וכל הצטרכותם ואיך יתפאר הגרזן על החוצב בו, וכמו שכתב בזה הזוה"ק (פרשה זו ק"ס:). ועל מה שעלה על לב ישראל לומר כי יש להם לירא קצת עבור שהם בעלי בחירה כנזכר למעלה. לזה אמרו להם סר צלם מעליהם פירוש כי ידוע מה שאמר הכתוב (תהלים קכ"א, ה') ה' צלך ופירוש שכביכול ה' הוא כצל הזה הנוטה אחרי האדם לכל אשר יפנה, כן שמו יתברך כביכול נוטה עצמו אחרי האדם כפי האיתערותא שעולה ממנו. אם להשפיע על ידו כל בחינת הטובה וברכה כשיבחר האדם בטוב או להיפך ח"ו. וזה הוא ענין הבחירה שביד ישראל הוא. אבל לא כן באומות העולם כי סר צלם פירוש שבהם אין כח הצל הזה רק וה' אתנו כלומר אתנו הוא לנטות אחרינו כצל הזה ולא להם הוא. ועל כן הם נמסרים ביד ה' כי לב מלך ביד ה' כמאמר הכתוב (משלי כ"א, א') להטותו לכל אשר יחפוץ.