Chasidut על משלי 21:22

ב וְזֶה בְּחִינוֹת הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, שֶׁלֶּעָתִיד יִתְגַּלֶּה אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה; כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה – עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא משֶׁה־מָשִׁיחַ*), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״א:כ״ב): עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם;

ותרויהו כחדא. איתנהו בהאי חבורא קדישא. כי הוא מגלה ומכסה. מגלה ומבאר דברים עליונים ונעלמים. חדושים חדשים והקדמות יקרות נוראות ונפלאות עצות מרחוק אמונה אמן. הנובעים ממקור מים חיים מקור עליון ונורא מאד. עיר גבורים עלה חכם וירד עז מבטחה.

מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. על זה אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי כ"א,כ"ב) עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה, שזה הוא עיקר המבטח עוז לשמור פיו ולשונו, כי הפה והלשון הם מתאחדים, כי בפה האדם מקבל כח השפעה ובלשון האדם מברך לה' על הטובה ואז תפעל אכילתו לטוב וכמו שכתיב (שמות כ"ג,כ"ה) וברך את לחמך ואת מימך והסרתי מחלה מקרבך, וכשיברך את ה' בלשונו בכוונת הלב אז יבין דברי תורה לאמיתם כמו שכתיב (איוב ל"ג,ג') ודעת שפתי ברור מללו, והנה מה שאדם צריך לשמור הפה והלשון אף שלעיני אדם נדמה שעיקר הוא המעשה, אבל באמת עיקר השמירה הוא בפה ולשון, כענין מכה בפטיש שאיתא בגמ' (שבת ק"ג.) המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב שזה הוא הגמר מהמלאכה שאם יכה בפטיש יצא לצורף כלי ואם לאו יצא משחת מראהו, וכן כל דבר נתברר על ידי הלשון וכמו שביאר הבעש"ט זללה"ה על מה שאיתא בגמ (ברכות ו':) דברים העומדים ברומו של עולם "שדברים" הם עומדים ברומו של עולם, וכדאיתא בזוה"ק (אמור ק"ה.) אבל לבתר דאפיק מלה מפומיה ההוא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא, ולכן הזהיר מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב נצר לשונך וגו'.