Chasidut על משלי 23:26

בראשית ברא אלקים. ברא הוא מלשון חיזוק, היינו שבראשונה אמץ וחיזק היסודות שיוכלו לקבל הבריאה, כמו מלך שבונה אוצר מחזק את היסודות והדפנות שיוכלו לקבל מה שיניח לתוכו, והשמים והארץ הם יסודות העולם, והם מרמזין בנפש האדם על הלב והמוח, בעת שירצה האדם לילך עפ"י רצון הש"י בכדי שיהיה בריה שלימה, אז צריך לאמץ ולחזק אלו שני היסודות, היינו למסור השכל והמחשבה שבראש וכל תאוות לבו להש"י ולהמליך אותו ית' עליהם שלא יפעול בהם דבר זולת רצון הש"י. וכמו שאמר הבעש"ט בדבר שמחשבה של אדם מחשבת שם הוא האדם כולו. וזהו פי' הפסוק (משלי כ"ג,כ"ו) תנה בני לבך לי, וממילא דרכי תצרנה, היינו כשתמסור לבך להש"י אז תהיה אצלך עבודת הש"י עיקר וכל דברי עוה"ז טפלים לזה, על דרך משל עשיר שיש לו בן הגון וחכם ומשיא אותו אשה לפי כבודו ובשעת שהכין צרכי הנשואין ויטעום מהמאכלים שהכין, בעת טעמו מהמאכל יזכור שמחת בנו והטעימה אצלו טפילה והבן.

טֵית יוּד – טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּהּ. כִּי צָרִיךְ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ תּוֹרָה מִתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֵׁדִין יְהוּדָאִין, שֶׁיֹּאכַל טוֹב שֶׁבְּגַוֵּהּ, כְּמוֹ (חגיגה טו:) רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ג:כ״ו): בְּנִי תְּנָה לִבְּךָ לִי; וּכְתִיב (שם כב): שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי. וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כֵּן, מַעֲלֶה טוֹב הַגָּנוּז בְּגַוֵּהּ, הַיְנוּ הָאַלְפִין הַנְּפוּלִים. וְזֶה טֵית – טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּהּ (הקדמת הזוהר ג.). שֶׁתָּשִׁית לִבְּךָ לַטּוֹב הַגָּנוּז בִּדְבָרָיו,

והנה ביכורים טעונים הבאת מקום וברמב"ן דאין ביכורים קריבין אלא בבית ולא באוהל ובמשכן, והטעם יש לומר עפ"י מ"ש (דה"ב ז' ט"ז) והיו עיני ולבי שם כל הימים וכמים הפנים אל פנים גורם סיוע לאדם לקיים מ"ש (משלי כ"ג כ"ו) תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה היינו שתכלית הכל תהי' דביקות הש"י וכל צרכיו יהיו סובבים אל מרכז זה והוא לקיים בכל דרכך דעהו והוא ממש ענין ביכורים, ע"כ אינם נוהגים אלא בבית המקדש: